ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
גיטין · דף ה.
גמרא ת"ש המביא וכו' ואם לאו פסול וכו' כשניסת א"ה הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עלי' אלא להקל עלי' משום דניסת היא וכו'. ונראה לכאורה דקושית הגמ' אינה קו' גדולה דהנה כל מה שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אף אם בטל הטעם דנאסר ע"פ. א"כ לפי"ז לפום ריהטא נמי צריך להיות הדין כן כיון שאסרו רבנן בלא בפ"נ ובפ"נ לשמה א"כ צריך מנין אחר להתירו אף אחר שלמדו דבטל הטעם שנאסר ע"פ אבל באמת הכא לא אסרו רבנן רק עשו משום תקנת מגונות וטובת אשה כדאמרי' בגמ' משום עיגונא אקילו בה רבנן וא"כ א"צ מנין אחר להתירו לאחר שלמדו כיון שחכמים לא אסרו כלום אלא תקנה עשו מפני טובת אשה וא"כ אם נאמר כן שפיר אמרי' אם ניסת לא תצא מפני שהתקנה עשו לטובתה והיא אינה רוצית בכך אבל אם נאמר דעשו את התקנה זו לאיסור ולא משום קולא לאשה צריך מנין אחר וא"כ גם לאחר שלמדו אסור כמו מקודם ותצא אם ניסת. ולהכי קאמר הגמ' דלא תצא בניסת משום דלא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר פי' שצריך מנין אחר כנ"ל אלא להקל עלי' משום תקנת עגונות וא"צ מנין אחר כנ"ל. ודו"ק היטב:
אלא שגם זה צ"ע אם עשו חכמים משום תקנת עגונות כיון שאסרו חכמים בלא זה אם גם בזה צריך מנין אחר. ודו"ק:
שם ע"ב והא קיימ"ל בדרבנן עד נעשה דיין פרש"י בד"ה וה"ג והא קיימ"ל בדרבנן עד נעשה דיין כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות ג' שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם וכו' והוינן בה למימרא דעד נעש"ד ומותבינן ומשנינן ה"מ בעדות החודש דאורייתא אבל בדרבנן עד נעשה דיין וק' לפי' התוס' שם דהטעם דאין ענ"ד הוא משום דהוי עדות שאאילה"ז באותו ב"ד משום דהעד הוא הדיין וא"כ דילמא משום הכי בקיום שטרות התם ענ"ד משום דבקיום שטרות לא הוצרכו חכמים עדות שאילה"ז דהא בכל קיום מהני ידענו ואי אפשר להזים אבל הכא צ"ל בפני ואפשר להזים והרמב"ם כ' דגם בע"א אם יכולין לעשות דין הזמה וניזום עושים ושייך בי' עדות שאילה"ז ולהכי אין ענ"ד כפי' התוס' דמיקרי עדות שאאילה"ז וגם לפי' המרדכי ק' כן דהוא כ' טעם אחר ולא כפי' התוס' משום דמה לנו בזה דא"א להזים אותו בזה הב"ד כיון שהוא דיין הא יכולים להזים אותו בב"ד אחר והוי שפיר עדות שאילה"ז עיי"ש וק' כנ"ל דבשלמא בקיום שטרות דעלמא דליכא עדות שאילה"ז דעל ידענו ליכא להזים וחכמים לא חששו לכך וא"ל להיות עדות שאילה"ז א"כ ענ"ד אבל הכא בפני מצינן אותו להזים כנ"ל ומצינן למימר דהכא בלא ענ"ד הוי עדות שאילה"ז משום דמה"ת עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא דלא אזלינן בממון בתר רובא ולהכי בא העד לגלות וא"כ אם יזימו אותו מצי אמר השליח הלא בלא עדות לא הוי מזויף דאזלינן בתר רובא להחזיק וכמו עידי ממון אם ניזומו ובאו אח"כ עדים אחרים על אותו עדות שאינו מחויב בדין הזמה. ודו"ק: