אור ברסלב

ברוך שאמר על הגדה של פסח· הרב ברוך הלוי אפשטיין

ברך

מגיד

שפוך חמתך

פסקה ב

שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך.. הלשון אשר לא ידעוך אינו ברור למדי, כי הן סתם גוים לא ידעו את ה'. שהרי הם היו עובדים את אלהיהם, והלשון ״אשר״ משמע רק אלה שלא ידעו, וטוב הי׳ לומר ״כי״ לא ידעוך, והי׳ זה בנתינת טעם, יען כי לא ידעוך, וכמו בפרשה מקץ (מ״ה כ״ו) ויפג לבו כי לא האמין להם, שהמובן הוא, יען כי לא האמין להם, ובתהלים (מ״ה) לא אירא רע כי אתה עמדי והמובן הוא יען כי אתה עמדי. אך אפשר שהלשון ״אשר״ מקוצר, ובשלמותו יהי׳ ״על אשר״, או ״יעז אשר״, והוא בנתינת טעם על הדבר, וכמו בפרשה ויצא (ל׳ י״ח) נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי... תחת ״על אשר״ או ״יען אשר״ נתתי, ובמלכים א׳ (ח׳ ל״ג) בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך, דהמובן הוא ״על אשר״ יחטאו לך, ועוד שם (ט״ו י״ג) ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצה — תחת על אשר עשתה, ועוד כהנה. — וכעין זה פרשתי במ״ר סוף פרשה בשלח, כי בשעה שבא עמלק ללחום בישראל, אמר משה ליהושע ״צא הלחם בעמלק״ (לשון הפסוק שם), ודייקו במדרש, למה אמר זה דוקא ליהושע, והלא היו אז עמו אהרן וחור (שם י״ז י׳), ופירשו, שכיון לומר ליהושע, זקנך יוסף (כי יהושע בא מאפרים, כמבואר בפ׳ שלח) אמר את האלהים אני ירא (פ׳ מקץ, מ״ב י״ח), ובזה (בעמלק) נאמר ולא ירא אלוהים (ס״פ תצא), ובא בן בנו של זה שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, ע״כ. וכל אגדה זו צריכה באור, כי האמנם יראת יוסף את ה׳ אנו צריכים ללמוד מדבריו שלו, והלא הוא ידוע בצדקתו ויראתו את ה', ואין אנו צריכים לראי׳. ואף גם זאת, לפלא, כי האם אם בכל אחיו לא נאמר שהיו יראי אלהים אנו מסתפקין ביראתם את ה׳? ומה ריבותא דיוסף בזה. ועוד בה שלשיה לפלא, בקריאתו של משה לחטא על עמלק שנאמר בו ״ולא ירא אלהים״, כי הן התואר ״ירא אלהים״ הוא מצוין ומכובד מאוד גם בישראל, ולא כל אחד זוכה לזה, ומי לנו גדול וצדיק מאברהם אבינו, והנה אך לאחר העקידה זכה לתואר זה, וכמאמר המלאך לאחר העקידה עתה, רק עתה, לאחר נסיון העקידה, ידעתי כי ירא אלהים אתה (ס״פ וירא, כ״ב י״ב), וכן מתאר הכתוב בשם זה כמו שם מצוין ונפלא את עובדיהו (מ״א י״ח) ואת איוב (איוב א׳:ח׳) — והנה כאן יחשב לחטא לעמלק שאינו ירא אלהים, ואיך ידרש ממנו תואר אשר אך מתי מספר מישראל זכו לו. ואם מצינו במאמר הקודם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך — הנה המשך הלשון מבאר סבת חמה זו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, ובשמך לא קראו, והיינו שלא הודו ששעבודם בישראל הי׳ בגזירה מאת ה׳ כמו פרעת במצרים ואשור שבט אפו אך תלו הכל ברצונם, כפי שיתבאר במאמר הבא. ולכן נראה דהחטא של עמלק שלא הי׳ ירא אלהים אמנם בולט ומתקיים אך ורק מיוסף, יען כי בעת שאמר יוסף לאחיו את האלהים אני ירא הי׳ מתנכר לאחיו והכיר עצמו למצרי, ובכל זאת תיאר עצמו לירא אלהים, כמו שאמר את האלהים אני ירא, הרי מבואר מזה, דגם איש מאומות העולם אפשר שיהי׳ ירא אלהים, וביותר, שאם לא כן, הלא הי׳ באפשר שיפול חשד בלב אחיו כי עברי הוא — ולכן ראוי לעמלק להענש על כי הוא מחוסר יראת אלהים. וכה מדויק הלשון שאמר משה ליהושע, זקנך יוסף אמר את האלהים אני ירא, וממנו מוכח, שגם באומות העולם יש יראי אלהים — לכן צא והלחם בעמלק על כי הוא מחוסר מעלה זו, ומכוון גם כן מה שפנה משה בדבריו אלה רק ליהושע ולא לאהרן וחור, מפני תולדתו מיוסף וזכותו בזה תגן עליו. —

ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. דרוש באור הלשון אשר בשמך לא קראו, מה המכוון בזה, ואפשר לפרש, משום דיש ממלכות שעליהם נגזר שישתעבדו בישראל או ילחמו בהם, כמו פרעה בשעבוד מצרים, שעוד בימי אברהם נגזר על שעבוד מצרים (פ׳ לך, ט״ו י״ג), וכן על מלך אשור נאמר אשור שבט אפי (ישעיה י׳ ה׳), והכוונה, כי כשיחטאו ישראל ישלח עליהם את אשור, וכן בסנחריב, ועוד מבואר מזה בסנהדרין (צ״ז ב׳). אך הן, הממלכות האלה לא יקראו בשם ה׳, לומר, כי רק שלוחי המקום הם, אך תולים הכל ברצונם ובכחם, ומתוך זה אכלו את יעקב ושממו את נוהו (רמז לביהמ״ק. כמש״כ בש״ב (ט״ו כ״ה והראני אותו ואת נוהו, ומכוין להבית שהי׳ שם הארון, ותרגומו ואפלח קדמוהי בבית מקדשי'), ועל כן שפך עליהם זעמך.

תוכן העניינים

ברוך שאמר על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה