ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף יא:
גמרא אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום וכו' ודקדקתי בדברי רבא מדוע לא מפרש תחילה אמאי דקא מקשה הגמרא הלא כל הקושיא היא מדוע קאמרינן יוצר אור ובורא חושך ולא אמרינן לישנא מעליא ותו"ל לתרץ כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה ללא צורך הוא ואם גם אגב גררא הביא הו"ל להביא באחרונה וכבר הקשה נמי ברבינו יונה וזה לשונו ויש שואלין למה צריך כלל לומר מדת יום בלילה הלא די כשיאמר מדת יום ביום ומדת לילה בלילה ועיי':
ובדרוש אגדה שלי אמרתי להבין חידות חכמינו והוא כמו שביאר הצל"ח דף ד' ע"ב כל האומר תהלה לדוד שכתב דוד רמזה ורצה להזכיר ולהזהיר המדוכה בעוני ויסורים שלא יהיה שוכח בה' וגם המקבל הטוב שלא יתגאה בטובו ולא יבעט בעשרו ועיין שם:
והן אמת פקח עיניך וראה כי יש שני דרכים מסוכנים אשר גורמים להרבות פשעים ולהניח דרך החיים ויראת שמים הראשון הוא אם זוכה הבן אדם לעושר וגדולה ויתענג מנופת צוף מתוק מגדי הארץ ופריו ורב טוב על כל גדותיו אז וישמן ישורן ויבעט מבעט מרוב כל ישכח את יוצרו ולא יזכר אל עליון וכובע ישועה אשר בראשו ישתקעו בטיט החומר ובמצולות התאות המגונות וכמאמר חכמינו אין ארי נוהם וכו' אלא מתוך קופה של בשר וזו היא חדא אשר בקל יפול הנופל הדרך השני אשר יסגור לב האדם מלהשכיל ביראת ה' אם פגעי הזמן פגעו בו ויגון ואנחה יסובבוהו ודרכי הצלח' ממנו נעדרים ואך רע עליו ישכון ובביתו אין כל ובזיעה אפו יאכל לחמו אז עניות מעבירו על דעת קונו ושוכח בה' הרחמים ועינו טח מלראות השמימה להבין בדעתו ובשכלו לחבב התורה ועבודה וענן החושך גם דרכי ה' יסתירו ממנו ועושה מה שלבו חפץ. אבל יבין הבן אדם קרוץ מחומר מה מועילו גם בזה השני דרכים לעמוד תוקף ולעלות במסילה אל דרך הקודש ולהסתכל תמיד כלפי מעלה ויזכה לקיים המצות והתורה ולהיות על ראשו נזר תפארה ביראת ה' הטהורה בכל עת ועונה אף אם יושיבהו ה' במחשכי החוסר ייחן בטח ושאנן וימתין על ישועת ה' להטיב לו באחריתו ויסיר שבט אפו ובכפלים ינחמו ערב ילין בכי ולבקר רנה קול צהלה ושמחה ויבין כי לא לנצח ישכח ה' את האדם ולא לעולם שבר על שבר ידבקו והכל יתהפך בגלגל החוזר שב ומהר מקים מעפר דל ולהרים מרום הרים. ובכן לא יסע האדם הנכאה מאהבתו העזה ממצותיו הישרים והטובים ויתן תקותו ובטחונו בה' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו. וגם למי אשר השעה מצליח וכל אשר עושה יצליח יחשוב אף אם עלה על גבהי ורום המעלות והגיע בהרי הצלחות עד ראש הגבעה אף משם יורידנו השם עד עומקי התהום ואבדון קשת גבורים חתו וכו' ובכן גם המתברך ברב טוב אל יתגאה ויעמוד על קו היראה תמיד וישא עין ויביט ויתענג משלחן ה' ולא ינתקו ממנו מוסרות האהבה עזה אל ה' ותורתו וידוע הצלחה מכונה בשם יום כי אז שמש זרח לו וצרות מכונה בשם לילה כי אז חושך בגבולו וז"ש רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה דייקא אם שהוא לו לילה עת מכאוב ודאגה תכיר במדת יום כי תקותו גדול כיום ועוד יזרח לו שמש הצלחה ואחר לילה יבוא יום ויסיר יגון ואנחה ולא יסגור ממנו מעין הברכה וישפיע ה' רב טובו עלי ראשו ואל יטרוד הרבה ואל ידאוב הרבה ויהי' לבו בטוח ונכון בה' ואל ישכח מלעבדו בלבב שלם ולהיות הולך תמים ומדת לילה ביום ובעת שהוא יום לו ופתוח לפניו ארובות השמים המשפיעים שפע וברכה בכל גבולו אל יבעט ואל יתגאה ויזכור עוד במדת לילה אחר יום יוכל לבוא לילה ויתהפך הגלגל ממעלה למטה וילך מטה מטה ותחת ברכה יגון ואנחה ואבירי לב יצעקו מכאב לב גלגל החוזר בקל ומהר ידבק שבר על שבר וכל הטוב בהרף עין יעבור וזה שאנו מתפללין כל יום כדי להזכיר תמיד במדות הללו ולהזהיר באלה ויהי' לנו לעינים למען להתענג בדשן נפשינו ויחזיק התורה ואמונה בלבנו זה הפירש גולל אור מפני חושך דייקא אף שהוא חושך גולל אור ויבוא אור וחושך מפני אור אף שהוא אור יבוא חושך אחר תוגה שמחה ואחר שמחה תוגה להבין ולהשכיל כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה בין יום ובין לילה בין בהצלחה ובין באנחה ה' צבאות שמו ועליו להשליך יהבינו והוא יעמוד בעדנו לעבוד אותו באמונה שלימה:
ובזה בארתי לנכון יובן כל דברי רבא כי גם דקדקתי מלשון אלא אמר רבא משמע שחזר מכל התרוצים והא זה התירוץ משום לישנא מעליא עוד צריך לומר ולהנ"ל יש לומר כי מבואר באלשיך שלום מיקרי שיש שלום בין גוף לנשמה והיינו אם הבן אדם הולך בדרך היראה אז יש לו שלום בין גוף לנשמה עי' בפתיחה פה. והנה בזה שהקב"ה ברא האור וגם החושך בזה עושה שלום בין גוף לנשמה בלי לבעט אחר ההבל ולהיות אך ירא ה'. וזה כוונת הפסוק לדעתי עושה שלום דייקא בזה עושה שלום ובורא את הכל יען שבורא הכל האור וגם החושך הטוב והרע זה הוא השלום וכוונת הגמרא ברע בלחודא לא היה שלום תמיד רע בלי טוב אין הבן אדם יוכל לסבול והיה מעביר אותו על דעת קונו אבל יען שבורא הכל הרע וגם הטוב מזה יעמוד האדם על מכונו וגבולו בגבול יראת ה' הטהורה גם טוב לחוד לא היה טוב כי היה מבעט ורע לחודא ג"כ לא היה יוכל לעמוד. לכן בורא ה' הכל וזה יעשה השלום בין גוף ונשמה וז"ש רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ובחד לחודא להזכיר מדת לילה ביום עוד לא היה די אלא תרווייהו צריכא גם בלילה להזכיר שיבוא עוד יום והטוב ואז שפיר הפסוק עושה שלום ובורא הכל כהנ"ל מתורץ ולא צריך לאסיק ללישנא מעליא והבן. ובכן שפיר דמפרש רבא נמי תחילה להזכיר מדת יום בלילה כי רבא גם רוצה לתרץ מדוע נקט ובורא את הכל הו"ל למנקט ובורא רע ובכן לכן נקט הכל גם הרע גם הטוב כדי להזכיר מדת יום בלילה גם בעת רע עוד יוכל לבוא אחר הרע הטוב וזה ובורא הכל כאשר בארנו:
תוס' ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה עד הילכך נימרינהו לכולהו ותמה הצל"ח למה ציין התוס' על נימרינהו לכולהו הא בכל התוס' הזה לא מצינו שידבר מזה עיי'. ולע"ד נראה לפרש ולבאר ע"פ מה שראיתי בפרי מגדים באשל אברהם סי' מ"ז ס"ק ל' שכתב קשי' לי דרב יהודה דאמר ב"ה אהבה רבה פוטרתה לשיטתו דברכת התורה קצרה שאין חותמת בברוך ופוטרת אהבה רבה ברכת התורה שהיא נמי קצרה משא"כ המחבר דפוסק ואומר והערב משמע מדינא א"כ לכאורה זיכה שטרו לבי תרי דכל המשנה מארוכה לקצרה לא יצא ותירץ ומיהו י"ל אנן קי"ל אהבה רבה סמוכה הוי כמ"ש בסימן ס' ס"א דסמוכה הוה א"כ ארוכה מיקרי וכברכה אחד דמיא אבל בחדושי רשב"א משמע דאהבה רבה אין סמוכה ולפ"ז אין פוטרת לדידן. ובהיות כן זה שרוצה התוס' לבאר פה שר"י דקאמר שכבר נפטר באהבה רבה יש לומר לכאורה דוקא לר"י דסובר דכל ברכת התורה היא אשר קדשנו לעסוק בדברי תורה. והוי קצרה כפרי מגדים הנ"ל ושפיר דיוצא בברכת אהבה רבה משא"כ אם פסקינן דנימרינהו לכולהו וא"כ גם והערב נא צריך לומר והו"א כאשר רוצה הפמ"ג אהבה רבה אינו מוציא דכל המשנה מארוכה לקצרה לא יצא לכן קאמר התוס' שכבר נפטר באהבה רבה עד הילכך נימרינהו לכולהו גם אם אמרינן דנאמר לכולהו ג"כ פוטר באהבה רבה ואמת הטעם היא דאהבה רבה הוי ברכה הסמוכה והבן עוד יש לומר דבר נאה והוא מחודד דיש לומר במסקנא ג"כ אם אמרינן דצריך לברך ג"כ והערב עכ"פ שייך גם להרשב"א דלא הוי סמוכה לחברתה לומר ברכת אהבה רבה פוטרת לכל הפחות ברכה אחת לעסוק בדברי תורה דזה ברכה בפני עצמה ושפיר פוטרת אבל יש לומר כל אלה דיוכל לפטור הוא ברכה אחת הזה והשאר צריך עוד לאמר (וכמו שמבואר סי' קל"ט ס"ט מי שקראו לתורה קודם ב"ה נפטר מברכה אשר בחר בנו אבל לעסוק וגם והערב צריך לומר) וא"כ יש לומר נמי לענין זה הברכה פוטר אהבה רבה אבל אמרתי התינח אם למסקנא דקי"ל דג' ברכות הן וגרסינן הערב בלא ו' א"כ שפיר יוכל לומר אהבה רבה פוטרת ברכה לעסוק בדברי תורה אבל אם גרסינן והערב בו' א"כ לא יוכל לפטור שום ברכה ברכת אשר קדשנו לעסוק מתחיל בברוך וסיים בברוך דגם והערב שייך לזה א"כ הוה ארוכה ולא יוכל לפטור באהבה רבה וגם זה הברכה אשר בחר בנו גם זה היא ארוכה דמתחיל בברוך וסיים בברוך אתה ה' נותן התורה וא"כ לא יוכל לפטור שום ברכה והאיך שייך למסקנא דיפטור וע"כ צריך לומר באמת ג' ברכות הם ולא גרסי והערב בוי"ו אלא הערב בלא וי"ו וא"כ שפיר יוכל לפטור לכל הפחות זה ברכה אשר קדשנו לעסוק בדברי תורה:
והנה מבואר ברא"ש לר"ת שגורס והערב נא הוי רק ב' ברכות ולמי שגרס הערב נא הוי ג' ברכות וקאמר הרא"ש. ע"כ לר"ת צריך לגרוס אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו כי רק שני ברכות איכא משא"כ אם ג' ברכות המה אז שפיר הגירסא הילכך נימרינהו לכולהו והכח כבר בארנו אם הברכות המה ג' אז שפיר יוכל אהבה רבה לפטור לכל הפחות ברכה אחת דאז איכא ברכת לעסוק בתורה קצרה משא"כ אם רק ב' ברכות אז ליכא למימר דיפטור אהבה רבה כי אין שום ברכה דקצרה כהנ"ל ולכן מפרש התוס' שפיר שכבר נפטר באהבה רבה גם למסקנא ולכאורה קשה איך יוכל לפטור אהבה רבה הרי היא קצרה ואינו פוטר ארוכה. על זה מפרש התוס' עד הילכך נימרינהו לכולהו ככה הגירסא וא"כ איכא ג' ברכות ולא גרסינן נימרינהו לתרווייהו בא"כ גם במסקנא שפיר שייך אהבה רבה פוטר לכל הפחות ברכה אחת כאשר בארנו ונכון ומושכל ולדעת הפרי מגדים בארנו גם דעת התוס' דפוטר הכל אף באהבה רבה אף למסקנא דנימרינהו לכולהו דגם האהבה רבה מיקרי ארוכה דסמוכה היא והמבין יקרב את אשר יבחר:
ועוד בפשיטות יש לפרש דברי התוס' הנ"ל דיש לומר הא דסיים פה הגמרא שכבר נפטר באהבה רבה יש לומר כמה דאסיק הילכך נימרינהו לכולהו אבל לאחר דאסיק הילכך נימרינהו לכולהו ראינו להדיא אף אם מברך ואמר לעסוק בדברי תורה דיצא אעפ"כ אמרינן דיאמר כולהו. ועוד ביותר יש להסביר ולומר דאשר בחר בנו מכל העמים הוי מעולה שבברכות א"כ הו"א כיון דמעולה שבברכות היא אף שנפטר באהבה רבה אעפ"כ לאמרה ולברך ברכה המעולה אשר אינו בתוך אהבה רבה. לכן קמ"ל התוס' פה אף לאחר דמסיק הילכך נימרינהו לכולהו אעפ"כ ברכת אהבה רבה פוטרת לכל הברכות וכוונת התוס' שכבר נפטר באהבה רבה עד הילכך נימרינהו לכולהו דייקא הכוונה עד הילכך היינו אף למסקנא דאמרינן הילכך נימרינהו לכולהו אהבה רבה פוטרת ג"כ ובכלל אהבה רבה הוא וגם עד זה פוטר אהבה רבה ואף שקצת הלשון קשה בתוס' להבין כך עם כל אלה לחומר המילתא בארנו ואפשר לכוון באלה וטעמא כי אהבה רבה סיים הבוחר בעמו ישראל באהבה וזה ג"כ בכלל אשר בחר בנו והבן. והאהבה זו תורה כמבואר במס' סוטה דף כ"א דבר אחר עבירה מכבה אהבה עיי' רש"י שם שמפרש אהבה זו תורה והבן איתא בדין סי' מ"ז נשים מברכין ברכת התורה עיי' טו"ז ומג"א שרוצים לומר תחילה משום שגם נשים חייבין ללמוד תורה שבכתב וגם הדינים ששייכים להם ובפרט סיימו דפרשת קרבנות גם המה חייבין לאמרו וצריכים לברך ברכת התורה משום פרשת קרבנות ובלימוד נמי חייבים כמוכח ביו"ד רמ"ו סי' י"ג בהג"ה מ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. ועל זה נראה לי קצת עיון דהא מוכח פה סימן מ"ז ס"ק ב' המהרהר בדברי תורה אין צריך לברך וה"ה דיוכל לפסוק דין בלא נתינת טעם וא"כ עדיין לא שייך דאשת צריך לברך משום דצריכה ללמוד דינים השייכים לה הא יכולה ללמוד דינים שלה בלא נתינת טעם ואפשר לומר אם ילמדה בלא נתינת טעם בקל ישכח מלבה ובכן מצותה ללמוד עם נתינת הטעם. שוב יש לי עיון הא מוכח שם ביורה דעה אבל תורה שבכתב לא ילמוד אותה לכתחילה וא"כ כיון דלכתחילה לא ילמדה ממילא היא בודאי אינו מחייבת ואיך שייך ברכה אשר קדשנו וצ"ע דברי הטו"ז שכתב תורה שבכתב חייבין נשים ללמוד ולע"ד מחוורתא דאשה צריך לברך ברכת התורה משום פרשת קרבנות דגם היא צריכה לאמרה ולפע"ד נראה לומר כיון שאשה אינה חייבת בוהגית בה יומם וכו' וא"כ שייך בה היסח הדעת ואם האשה ילמוד תורה ביום לאחר ברכת התורה בשחרית כגון באמצע היום הו"א דמברכה ועיי' צל"ח שצידד לומר כן ולע"ד לא מברכת כי היא אינו מחויבת בלימוד תורה והא דמברכת בשחרית משום פרשת קרבנות. ובזה נראה לע"ד אם האשה רוצה ללמוד תורה קודם ברכת השחר וברכת התורה לא צריכה לברך ויכולה ללמוד בלא ברכה כי היא אינו מצוה ללמוד:
ובזה נראה לי דרוש אחד לדרוש מה שאמר שלמה בחכמתו על אשת חיל פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ולהנ"ל נראה חכמה זה תורה כמבואר רש"י סוטה אני חכמה שכנתי. והנה אנשים לא יכלו לפתוח בחכמה היינו בתורה כי צריכים לברך תחילה ברכת התורה אבל פיה פתחה בחכמה מיד יוכל לפתוח בתורה בלא ברכה ואמר טעמא שתורת חסד על לשונה כי היא אינה מצווה ועושה בלימוד התורה, ורק התורה היא חסד על לשונה חסד היא ממנה אם למדה תורה והבן. אבל דינים השייכים לה זה צריכה ללמוד ועל זה אם ילמוד בודאי צריכה לברך כמוכח בטו"ז ומג"א דינים השייכים להם צריכים ללמוד. ואפשר לרמז בזה חכמת נשים בנתה ביתה היינו לכאורה ע"כ אינו רשאי לאשה ללמוד כמוכח בדין תורה שבכתב לא ילמוד אותה לכתחילה וא"כ איך שייך חכמה בנשים אם אינם רשאי ללמוד אבל דינים השייכים לה רשאי ללמוד וא"כ עדיין שייך חכמה וזה חכמת נשים היינו ששייך חכמה בנשים היינו משום בנתה ביתה ששייך לביתה במה שהיא צריכה לבנות ביתה דינים השייכים לה זה צריכה ללמוד וזה היא חכמה בנשים שבנתה ביתה ששייכים לבנות ביתה דינים השייכים לה והבן: