אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק א ברכות › דף ד:

ברוך מרדכי חלק א· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף ד:

דף ד.

תוס' ד"ה וקורא ק"ש ומתפלל וכו' שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית והנה לפי' תוס' הנ"ל משמע דוקא משעה שהגיע זמן ק"ש מאותו זמן דוקא אבל חצי שעה קודם מותר אבל לימוד גם בזמן ק"ש מותר דככה משמע מגמרא שנקט אלא אדם בא לביתו אם רגל לקרות קורא משמע קורא מותר אבל לא לאכול ויעיי' בפרי מגדים וגם מוכח מטו"ז זה דוקא אם לא קרא מבעוד יום ק"ש בבית הכנסת:

גמרא כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה וכו' ואוכל קימעא ואשתה קימעא ועיי' בחדושי רבי ע"א מערכה א' במס' ברכות מלשון דאל יאמר אוכל קימעא משמע דאפי' טעימה אסור ועיי' שהוא עמד על פי' רש"י פה שמפרש מסייע לי' לר"י דאמר ערבית נמי ק"ש ואח"כ תפלה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ודלא כריב"ל דאמר תפלה ואח"כ ק"ש וכתב הגאון הנ"ל מאריכ' הלשון זה משמע דלא הוה סיוע ממש דבעי שיסמוך גאולה לתפלה דלא נזכר זה בברייתא אלא דהוי לאפוקי דריב"ל דס"ל תפילות באמצע תיקנו והקשה על רש"י אם איתא דרש"י ס"ל דמלשון אל יאמר אוכל קימעה משמע דאפי' טעימה אסורה והרי הטעם דטעימה אסורה משום דק"ש דאורייתא כמוכח במג"א סי' רל"ה א"כ הו"ל לרש"י לפרש ברווחא דהרי אמרינן מדקתני אל יאכל קימעה וכו' וקורא ק"ש ומתפלל דמשמע דאסור באכילת קימעא עד אחר התפלה ואמאי נהי דקודם ק"ש אסור בטעימה דהוא דאורייתא מ"מ בין ק"ש ותפלה יהיה מותר בטעימה אע"כ דצריך לסמוך גאולה לתפלה ואינו רשאי להפסיק ולטעום והוי סייעתא ממש לר"י וסוגיא כפשטן עי' היטב:

ולע"ד נראה דצדקו רש"י גם בזה בפרוש' דמפרש דלא הוה סייעתא ממש כי כבר הבאתי לעיל בחדושי ופה לא אמנע מלהסביר היטב דהנה יש לפנינו בברייתא הזה סתירה מניה ובי' תחילה פתח הברייתא כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה וכו' ואוכל קימעא ומזה משמע דאף טעימה אסור כמו שדייק התה"ד דנקט קימעא והוא טעימה וקשה לי הרי מסוף הברייתא שנקט ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך משמע דוקא פתו שהוא סעודה וכאשר חקרתי לעיל דנקט פתו ומברך משמע להדיא דמברך אח"כ בברכת המזון ובודאי אכל כשיעור סעודה דצריך לברך אחריו וא"כ משמע להדיא דוקא אז מותר לאכול פתו אבל קודם לכן רק פתו פת שהוא סעודה אסור לאכול אבל טעימה שרי מדלא נקט סתם וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל. ולמה שנקט פתו ומברך אלא ע"כ דהא קמ"ל דאז מותר לאכול פתו אשר מברך אחריו כאשר הסברתי לעיל וא"כ משמע דוקא סעודה אסור אבל טעימה מותר. לכן נראה לע"ד למצוא צד השוה להשוות רישא עם סיפא וכוונת הברייתא כמו שהמציא נכונה הגאון רבי עקיבא איגר בק"ש שהוא דאורייתא אז באמת אפי' טעימה אסור משא"כ בתפלה שהוא דרבנן אז טעימה מותר ורק סעודה אסור ולפ"ז בהתחלת הברייתא ברישא דאיירי רק לענין ק"ש קודם ק"ש שלא יאמר אוכל קימעא ואח"כ אקרא ק"ש בה"ג אפי' טעימה אסור ואמת לשון קימעא משמע אפי' טעימה אסור אך אח"כ סיים הברייתא ואם רגיל לשנות וכו' וקורא ק"ש ומתפלל דאיירי מתפלה נמי שם סיים ואוכל פתו ומברך דקאי נמי על תפלה בה"ג רק סעודה אסור אבל באמת קודם תפלה יהיה לכל הפחות טעימה מותר ולכן נקט על זה שנקט וקורא ק"ש ומתפלל נמי היינו שיתפלל תחילה ולכן יתפלל תחילה כדי שיוכל אז לאכול אפי' פתו ומברך שצריך לברך אחריו ברכת המזון סעודה גמורה וזה רק רשאי אחר התפלה כי סעודה גם קודם תפלה אסור. וכבר כתבתי לעיל לכן נקט ואוכל פתו ומברך ולמה לא נקט ומברך ואוכל פתו אלא דהברייתא הברכות אינו רוצה לאשמעינן אלא ואוכל פתו ומברך אז יוכל לאכול אפי' פתו דצריך לברך אחריו ברכת המזון היינו סעודה. ואמת בין ק"ש לתפלה יש לומר טעימה מותר וברייתא דנקט וקורא ק"ש ומתפלל קאי על זה שנקט אז מותר לאכול פתו ולברך ובזה לאשמעינן דסעודה קודם תפלה נמי אסור אף שתפלה רק דרבנן ועדיין ליכא סיעתא היטב לכן מפרש רש"י רק על זה יש סיוע דק"ש קודם תפלה: אך לפ"ז יהיה קשה לי דאיפכא מוכח מזה הברייתא דע"כ בא צריך להסמיך גאולה לתפלה דאל"כ יהיה קשה עדיין במה נקט הברייתא בסיומא דוקא פתו ומברך דזה אז מותר משמע הא קודם עכ"פ טעימה מותר הא טעימה ע"כ נמי קודם תפלה אסור משום דצריך להסמיך גאולה לתפלה וא"כ למנ"מ אמרה הברייתא דוקא פתו מותר אז הא קודם דוקא פתו אסור אבל טעימה שרי למנ"מ קמ"ל זאת הא קודם ק"ש גם טעימה אסור ולאחר ק"ש ממילא טעימה אסור משום דצריך להסמיך גאולה לתפלה ועדיין הו"ל לברייתא רק לסיים ואוכל סתם דאז יוכל לטעום משא"כ קודם לכן אפי' טעימה אי אפשר ונמנ"מ קמ"ל ואי תימא אעפ"כ הברייתא עיקר דינא קמ"ל דקודם תפלה רק סעודה אסור אבל טעימה מותר למנ"מ קמ"ל זאת בתפלת מעריב פה הא אינו גונא דיוכל לטעום קודם תפלה הא קודם ק"ש אסור טעימה אמינא לא יוכל לטעום בין ק"ש לתפלה משום דצריך להסמיך גאולה לתפלה ואי דרוצה לאשמעינן הדין על מנחה זה לא שייך ללמוד בתפילת מעריב:

אבל אנכי אעפ"כ אמינא דאינו ראיה דצריך להסמיך גאולה לתפלה דיש לומר ברייתא עיקר דינו קמ"ל דקודם תפילת מעריב רק סעודה אסור אבל טעימה מותר ונ"מ איכא במי ששכח להתפלל תפלת מנחה דמתפלל ערבית שתים ותפלת ערבית שנית הוא לתשלומין מנחה:

וא"כ בה"ג לאחר תפלה ראשונה יהיה טעימה מותר וסעודה אסור קודם תפלה שנית שמתפלל לשם תשלומין ופה לא שייך להסמיך גאולה לתפלה ועליו רמיא החיוב לחזור ולהתפלל שנית לתשלומין ואסור לו לאכול סעודה ושפיר איכא נ"מ בה"ג וברייתא עיקר הדין רוצה לאשמעינן. ולדינא ג"כ שפיר נעלה ומיושב הברייתא כסדרן וכהלכתן דאנן פסקינן כר' יוחנן גם בערבית להסמיך גאולה לתפלה ואעפ"כ שפיר אף דטעימה קודם תפילת מעריב מותר מ"מ צריך הברייתא למנקט וקורא ק"ש ומתפלל משום דצריך להסמיך ואעפ"כ אז נקט ואוכל פתו ומברך דקמ"ל הא קודם תפלה דוקא פתו סעודה אסור אבל טעימה מותר וא"ת למנ"מ הא כבר בארנו הנפ"מ בהתפלל לשם תשלומין ודוק היטב. ויהיה עכשיו לדינא דין תה"ד אמת טעימה קודם ק"ש אסור אבל קודם תפלה טעימה מותר וכן קי"ל דגם במנחה טעימה מותר ובזה מיושב סתירת לשון הברייתא כאשר בארנו והמבין יבין:

ולהנ"ל בפשיטות בלא אריכת כלל יש לומר דע"כ מוכח עכשיו מהך דפה דק"ש דאורייתא דכל טעמא דטעימה קודם ק"ש אסור וקודם תפלה מותר משום דק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ומברייתא פה ע"כ מוכח לחלק בין ק"ש לתפלה כי לק"ש נקט אפי' טעימה אסור ולתפלה בארנו ע"כ טעימה מותר ורק סעודה אסור דאל"כ יהי' הברייתא סותר מני' ובי'. אך לפ"ז יהי' קשה על מ"ד דסבר דק"ש דרבנן וא"כ אין חילוק בין ק"ש לתפלה וכמו שטעימה קודם ק"ש אסור ה"ה לתפלה יהיה קשה דברייתא פה סותר מני' ובי' ואין לומר בסוף קאי על תפלה הא אין חילוק בין ק"ש לתפלה. ואף למ"ד ק"ש דרבנן אמרתי לאחר העיון ליישב כאשר ישבתי לקמן דף כ"ח קושית ש"א דהקשה למ"ד ק"ש דרבנן קשה מתנית' שבת דף ג' לא ישב אדם וכו' מפסיקין לקרות ק"ש ואין מפסיקין לתפלה וקשה הא ע"כ דהיינו טעמא דמפסיקין לק"ש הוא משום שק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ולמ"ד ק"ש דרבנן מ"ט מפסיקין לק"ש ולא לתפלה עיי'. ותרצתי לפי מאי דקי"ל דתפלת מנחה וגם שאר תפלות יש להן תשלומין אם שכח מלהתפלל שחרית יש תשלומין בתפלת מנחה שמתפלל שתים וכן בשאר תפלות וכו' ולענין ק"ש פסקינן רוב השיטות דאין תשלומין וא"כ שפיר מפסיקין לק"ש דאם שוכח ק"ש אין תשלומין משא"כ לענין תפלה אין מפסיקין דאף אם ישכח יש לו תשלומין ועיין לקמן בחדושי שהארכתי קצת:

וא"כ גם פה יש לומר כן אף דק"ש דרבנן מ"מ כיון דאין תשלומין א"כ שפיר אף טעימה אסור דחששו טפי משא"כ לענין תפלה דיש תשלומין שפיר טעימה מותר ובכן שפיר מיושב הברייתא נמי אליבא דמ"ד ק"ש דרבנן ואין סתירה כאשר בארנו:

אך לפ"ז יהי' נשאר קושיא שהבאתי למנ"מ עדיין אמר הברייתא אוכל פתו ומברך ואי דרוצה לאשמעינן הא טעימה קודם תפלה מותר הא זה אינו גונא דטעימה אחר ק"ש וקודם תפלת מעריב יהי' מותר הא צריך להסמיך גאולה לתפלה וע"כ תירץ דברייתא עיקר דינו רוצה לאשמעינן דקודם תפילת מעריב טעימה מותר (ואי משום מנחה כבר בארתי לעיל הו"ל בתפלת מנחה להשמיענו ולא בתפלת מעריב) וא"ת הא במעריב אינו גונא הא שפיר בארתי דיש גונא דאם שכח מלהתפלל מנחה דמתפלל ערבית שתים ובתפלה שניה שהיא לשם תשלומין לא שייך סמיכת גאולה לתפלה בה"ג טעימה שרי וסעודה אסור: ולהנ"ל עדיין קשה למ"ד ק"ש דרבנן, וע"כ צריך ליישב ולומר דהיינו טעמא דטעימה אסור קודם ק"ש משום דק"ש אין תשלומין אבל תפלה יש תשלומין ומותר טעימה וא"כ להנ"ל עדיין קשה הא למנ"מ אמר הברייתא פה אוכל פתו ומברך, וא"ת דרוצה עיקר דינו לאשמעינן דטעימה מותר קודם תפלה קשה הא זה לא שייך דצריך להסמיך גאולה לתפלה גם במעריב ואי דתירצנו דעיקר הדין לאשמעינן בעי טעימה מותר ונפ"מ בשכח תפלת מנחה ומתפלל שתי פעמים מעריב ואחרונה לשם תשלומין בזה טעימה קודם מותר. הא זה ליתא להנ"ל ע"כ בארנו דטעימה לכן מותר קודם תפלת מעריב או מנחה משום דיש תשלומין גם אם שכח הא פה למנ"מ איירי בשכח פעם אחת מנחה ומתפלל עכשיו לתשלומין וא"כ בה"ג מבואר בדין אם עבר שני תפילות ולא התפלל אין לו תקנה וא"כ בזה התפלה שהוא מתפלל עכשיו לשם תשלומין עדיין גם טעימה אסור דאם ישכח עכשיו להתפלל לשם תשלומין מנחה כבר אין לו עוד תקנה ומ"ש מק"ש ועדיין קשה על הברייתא למנ"מ אמרו אוכל פתו ומברך ותיחדד שכלך כי קשה להנ"ל. וע"כ צריך לומר זה ר"י דלקמן דסובר ק"ש דרבנן סובר כריב"ל דלא צריך להסמיך גאולה לתפלה בשל מעריב וא"כ שפיר מיושב הברייתא דאשמעינן לענין טעימה אסור משום דאין תשלומין ולענין תפילה טעימה מותר וא"כ בין ק"ש לתפלה טעימה מותר ודוקא פת אסור לאכול וזה שנקט הברייתא ואוכל פתו ומברך לאשמעינן דייקא הא קודם תפלה רק לאכול פתו אסור אבל טעימה מותר כי לתפלה יש תשלומין ונכון הברייתא:

ולפ"ז יש ליישב הרי"ף דפסק ק"ש דאורייתא ותמהו עליו האחרונים למה לא פסק כרב יהודה דהוא רבו של ר' אלעזר ולהנ"ל מיושב היטב דהרי"ף דפסק וכן פסקינן להילכתא דצריך גם בערבית לסמוך גאולה לתפלה ע"כ מוכח מהך ברייתא פה דק"ש דאורייתא ובזה מיושב סתירת לשון הברייתא ושפיר יש לחלק לק"ש דטעימה אסור שהוא דאורייתא משא"כ קודם התפלה וכוונת הברייתא כאשר בארנו ואין לומר כאשר בארנו דילמא ק"ש דרבנן ואעפ"כ יש לחלק בין ק"ש לתפלה משום דק"ש אין לו תשלומין כהנ"ל עדיין קשה לרי"ף דפסק דצריך להסמיך גאולה לתפלה למנ"מ אמר הברייתא כו' הא אינו גונא במעריב דיטעום בין ק"ש לתפלה דצריך לסמוך גאולה לתפלה וא"ת דנפ"מ גם במעריב בשכח מלהתפלל מנחה בה"ג טעימה קודם תפלה שניה מותר הא בארנו בה"ג אז אין לו עוד תשלומין גם טעימה אסור ולכן להרי"ף ע"כ מדויק דק"ש דאורייתא הוא והיינו טעמא בק"ש טעימה אסור משום שהוא דאורייתא משא"כ בתפלה שהוא דרבנן והברייתא בהכי מתוקם ונפ"מ לדינא איכא בשכח מלהתפלל מנחה כאשר בארנו לעיל ודוק היטב. אך עדיין יש להמציא חילוק חדש בין ק"ש לערבית כי אם גם ק"ש דרבנן יש לומר עכ"פ חובה אבל תפילת ערבית רשות אבל יש לומר כיון דקיבלו עליו כבר הוא חובה עלינו. וגם בזה יש לחדד ולומר אם החילוק בין ק"ש של ערבית לתפלת ערבית מצד דתפלת ערבית רשות ולכן טעימה מותר קודם תפלת ערבית ע"כ עדיין קשה איך איכא גונא הא צריך להסמיך גאולה לתפלה וע"כ צריך לתרץ דאיכא נפ"מ בשכח להתפלל מנחה דמתפלל ערבית שתים וא"כ בהדי זה דמתפלל עוד הפעם לפני זה טעימה מותר. הא להנ"ל גם זה קשה הא תפלה שניה שהוא מתפלל לשם מנחה ע"כ חובה היא ועדיין אינו יוכל לומר דטעימה מותר וחזור בה והפוך בה. וע"כ צריך עדיין לאסיק ולחלק ולומר בין ק"ש דאורייתא לדרבנן ושפיר הרי"ף פסק ק"ש דאורייתא והבן כי נכון מאוד. וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

גמרא אמר מר וכו' הקשה הצל"ח מאי ראיה ומאי סיעתא איכא לר"י דלא נזכר בזה הברייתא שום סמך גאולה לתפלה ועיי' וכבר הבאתי גם הגאון רע"א כיון לזה ומפרש באמת רק דראיה הוא דתחילה ק"ש ואח"כ תפלה ולע"ד נראה בפשיטות לומר דהמעיין ברש"י יראה שרש"י מפרש וסמיכת גאולה לתפלה דוד רמזה דכתיב ה' צורי וגואלי וסמך לי' יענך ה' ביום צרה וגם הובא ירושלמי משל למלך שאוהבו דפקו בפתחו של מלך מצא שהופלג אף הוא הופלג עיי' והנה הסברא חיצונה היא דע"כ צריך למסמך גאולה לתפלה מאחר דדוד רמזה ומוכח בירושלמי רק אם אמרינן דהחכמים תפלה באמצע תיקנום אז ע"כ מוכח דתקנת חכמים היה נגד זה וע"כ מוכח דלא צריך להסמיך וצריך לעשות כת"ח אבל אם תנינא להדיא בברייתא קורא ק"ש ומתפלל כיון דחזינן דק"ש קודם תפלה בה"ג בודאי איכא סיוע לר' יוחנן דנשאר על סברה חיצונה דצריך להסמיך גאולה לתפלה כי כך רמזה דוד וכך הובא הסברא משובחת בירושלמי וזה דופק על לבנו להסמיך גאולה לתפילתינו ובזה מיושב קושית סמיכת חכמים למה הביא רש"י פה זה הירושלמי ללא צורך ולהנ"ל המעיין סידר רש"י יראה דיפה כיון רש"י הראיה היא רק דצריך להתפלל אחר ק"ש והיינו שפירש רש"י ודלא כריב"ל ואז מפרש רש"י וממילא איכא סיעתא דנשאר על הסברא גדולה שמפורשת בירושלמי ועל פסוק ה' צורי וגואלי ונכון כאשר בארתי:

עוד הפעם נראה לבאר למה הביא רש"י זה הירושלמי והנראה שרש"י רוצה לתרץ קושית הגאון רבי אלעזר הובא בצל"ח במה שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה והרי גאולה קודמת לתפלה הו"ל לומר כל הסומך תפלה לגאולה עיי' שתירץ הצל"ח רק עולה יפה לתפילת שחרית ולא לתפלת ערבית. והנראה לע"ד ע"פ דברי הירושלמי שאמר מצא שהופלג אף הוא הופלג. אלא אם רצה שתהיה תפלתו מקובל יתקרב אליו בשירות ותשבחות של גאולת מצרים ואז מיד יתפלל והנה יש סעד וסמיכה לתפלתינו וזה הוא סמך שיש לנו לסמוך שיקובל תפלתינו ע"י הגאולה שאנו מקרבין לגאולה וא"כ הגאולה הוא הסעד והוא הסמך לתפלתינו שאנו מצפין שיקבלו ברצון. וזה מבואר בלישנא הסומך גאולה לתפלה דייקא תפלתינו יסמיך ע"י גאולה וזה שפיר נקט סומך גאולה לתפלה הגאולה היא סמיכה לתפלתינו וזה שרוצה רש"י דקשה לרש"י איפכא הו"ל לומר סומך תפלה לגאולה על זה הביא הירושלמי וביאר וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד והובא הירושלמי על זה דעוד קרב אז תפלותינו מקובל ממילא ע"כ הגאול' היא סמכה לתפלתינו ובזה נראה לומר מדוע לא קאמר הגמרא כל המקרב גאולה לתפלה ולמה נקט סומך אלא היינו הך בלישנא הזה מובן תרווייהו גאולה היא סמיכה לתפלתינו והפשט נמי מובן דצריך לסמוך ולקרב מיד בלי הפסק להתפלל ודא ודא מובן והבן זאת. ועיין לקמן דף כ"ו הקשתי על רב יוחנן דאמר מעות לא יוכל לתקן וכו' זה שביטל ק"ש של שחרית וק"ש של ערבית ולהנ"ל קשה דר' יוחנן דסבר דצריך לסמוך גאולה גם במעריב א"כ בתשלומין ליכא סמיכת גאולה לתפל' ק"ש כבר אמר בלילה שככה נקט שביטל ק"ש ואח"כ אמר או שביטל תפלה והוי הפסד גמור ואפשר לומר מיד שמסיים שמנה עשרה מתחיל להשלמת מעריב והוי כתפילה אריכתא וסמך על גאולת שחרית. או שיש לומר כיון שסיים יהי' לרצון כו' צורי וגואלי ומיד הוא חוזר גואלי מיקרי גאולה והוי עדיין סמיכת גאולה לתפלה ואפשר גלל זה תיקן ר"י לומר בסוף ה' צורי וגואלי שאם יזדמן ששכח ויתפלל עוד הפעם להשלים שיהי' סמיכת גאולה לתפלה: גמרא אמר רבי אלעזר וכו' גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו בגבריאל וכו' תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים עיי' פה צל"ח ותמצא נחת שמורה לנו דרך החיים להשיב בתשובה שלימה לקונו באחת ובדרכיו הלכתי לבאר ולחקר ולהבין לאוזן שומעת תוכחת חיים תשובה מאהבה לקיים באחת ולא בשתים כן דברתי בדרשה לשבת תשובה בעזרת האל היושב בשמים:

איתא בפרשת נצבים פרשת התשובה והיו כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים וכו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך וכו' ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. ובארתי פסוקי אלה בלי צורך הדקדוקים. הנה התשובה שאנו עושים להשיב ליוצרינו הוא בשני דרכים הראשון היא משובחת ויעלה לריח ניחוח באחת. והיא תשובה מאהבה שאנו שבין אל אבינו שבשמים מזכירין רוממת הבורא וזוכרן בחיי עולם הנצחיות גדולת הבורא שהוא אל חי וקים המטיב ומשפיע חסדו גבר עלינו וזוכר בעולם הבא שכולו טוב וחיי נצחיות לנצח עולמים זה הוא התשובה מאהבה אשר אהב לאבינו שבשמים באהבה גדולה וזוכר בבורא יחיד ומיוחד לאהוב אותו בכל לבבו ובכל נפשו מאהבה גמורה:

ויש עוד תשובה פחותה מדרגה אחת ורואה לארץ ולא לשמים ולכן תשובתו איננו באחת כי אם בשתים והיינו תשובה מיראה זה הוא או מאימת המות אם יזכיר לו יום המיתה ויזכיר לו ממדת הדין אשר מתוחה ובעו"ה הרבה שלוחים למקום למנוע הטוב ולהביא משחית ושחת לכן בוחר בטוב ומואס ברע ונקדים פה דברי הצל"ח וזה לשונו ואני אומר לפי שמצינו שני מיני תשובה דהיינו תשובה מאהבה ותשובה מיראה והפרש ביניהם שבזה זדונות נעשה כזכיות וזה שזדונות נעשה כשגגות ואמנם בדרשות תוכחת מוסר אשר לנו בארץ שגם ע"י תשובה מיראה שנעשה שגגות היינו ת כף אחר התשובה כשחוזר אחר כך ועושה שנית תשובה שוב הרי היא מאהבה ונעשו זכיות ובארנו בזה הפסוקים שובה ישראל וכו' כי כשלת בעונך והיינו שנשאר שוגג וכמו שדרשו רבז"ל ואמר אח"כ הנביא קחו עמכם דברים ושובו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב דהיינו בשובו שנית ישא כל העון שלא ישאר ממנו לגמרי וקח טוב דהיינו שנהפך לטוב ולזכות נמצא מה שזוכה בתשובה מאהבה בפעם ראשון צריך בתשובה מיראה לכפול שני פעמים וידוע שע"י העון וכו':

וסיים ישעי' שחטא ושב בתשובה מאהבה הודיע כי מה שצריך השב מיראה לעשות בשני פעמים פעל הנביא בפעם אחת וסר העון גם החטא שהוא שוגג תיכף יכופר ואמר מיכאל מורה על האהבה וגבריאל מורה על מדת הדין על גבורת הבורא שבידו לענוש גיבור אל. וזה תשובה מיראה וקאמר מיכאל באחת תיכף הוא עף למעלה ומתדבק בבוראו דהוי תשובה מאהבה וגבריאל בשתים כתיב מועף ביעף דהיינו בשתים שצריך להכפיל תשובתו שני פעמים עכ"ל הצל"ח עיי':

ובארתי באלה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דייקא אז הוא התשובה במדריגה גדולה אם מגעת עד כסא הכבוד היינו ששב מגדולת ורוממת הבורא מכבוד ה' וקדושתו דזה הוא כבודו רוממתו וגדולתו ובזה ביאר הפלאה העדותי בכם שמים וארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים דייקא קאי על התשובה התשובה יהיה על דרך ברכה על דרך החיים. ואנכי בארתי יותר מי ששב מאהבה רואה לשמים משם התשובה היינו תשובה ברום המעלות אבל מי ששב מיראה רואה על הארץ מעפר אתה ואל עפר תשוב ורואה הארץ היינו המיתה וזה כוונת הקרא העדותי בכם בתשובה שמים וארץ תוכל להשיב תשובה ע"י שמים אחוז בכסא כבוד. או ע"י ארץ כי תשיב לאדמה ותזכיר יום המיתה החיים והמות נתתי לפניך דייקא תוכל להשיב אם תראה בחיים חיי נצחיות וזה מאהבה או מיראת המות ובחרת בחיים אנכי אחפוץ שתשיב ע"י החיים ותראה לחיי הנצחיות ולא ע"י מיתה וזה תשובה מאהבה:

ובארתי בזה כוונת הפסוק בבראשית ויהי מקץ ימים וכו' ויבא קין מנחה מפרי האדמה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל קין ואל מנחתו וכו' אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ובארתי קין רק זוכר בה' היינו מקץ ימים קין זוכר שיהי' לימים שלו קץ שימות וראה ומסתכל באדמה וגלל זה הביא מנחה לה' והיינו לכן הביא מן האדמה יען שהאדמה היה מה שהזכירה לקין לשוב אל ה' והבל הביא גם הוא אבל מבכורות צאנו דייקא בעת לידת צאנו רואה בחיים ולא במות וזה היא תשובה מאהבה. לכך צריך קין עוד להשיב פעם אחת כי תשובה מיראה ביאר בשם הצל"ח צריך עוד הפעם תשובה וזה שאמר הקב"ה אם תטיב שאת דייקא אם אחר זה עוד הפעם תטיב שאת אז יכופר הכל ואם לאו לפתח חטאת רובץ החטא השוגג נשאר והבן כאשר ביאר הצל"ח בתשובה מיראה השוגג נשאר. וכיון דקין רק עשה תשובה מיראה גרם שהרג את הבל דאלו היה במדרגה מאהבה בודאי לא היה חוזר לעשות רע להרוג את הבל אחיו אבל יען שזכרו בה היה רק מיראה רק מאחר שנסתכל באדמה לכן בקל החזיר לחטא וז"ש אח"כ קול דמי אחיך צועקים עלי מן האדמה דייקא יען שאתה רק זכרת בי מאדמה רק מיראה ולא מאהבה:

ובזה בארתי מתנית' ר"ה דף כ"ט והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמות או שוברות מלחמות אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים היה גוברין ואם לאו היה נופלין ובארתי בזה פסוקי תורה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכבר ידוע דמלחמת עמלק וכל מחלה אשר הביא ה' על ישראל היה באופן להורות להם להשיב אל ה' ולפרוש ממדות אינו טובות ולקבל עליהם מדה טובה וברכה ליראת ה' כל הימים

והנה היה בישראל ששב אל ה' מיראת עמלק אבל לא זו דרך המובחר הדרך המובחר הוא להסתכל בכבוד שמים ולהשיב אל ה' מתוך האהבה רבה וז"ש והיה כאשר ירים משה ידו דייקא משה היה מגביה ידו והראה להם להסתכל בשמים משם יהיה התשובה אחוז בכסא כבוד לראות בחיי נצחי ולא ממהומת מות אז גבר ישראל במעלה העליונה כיאות לאיש אשר שמו ישראל והיה כאשר יניח ידו היינו כאשר היד נוטה לארץ לכל הפחות ליראת ה' להתירא מן העמלק ומן האדמה. וגבר עמלק דייקא באמת שב כל ישראל בתשובה ומתעוררין אבל וגבר עמלק היינו תשובת' היה רק מכח עמלק מיראת עמלק ולא מאהבה והבן. וזה שנקטו במתנית' וכי ידו של משה עושים מלחמות אלא לכן הגביה משה ידו כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה דייקא בתשובת כלפי מעלה לרוממת הבורא ועושין תשובה מאהבה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים בזה אופן עושין תשובה שרואין לאביהם שבשמים מסתכלין כלפי מעלה אז גוברין ואם לאו נופלין אף שהוא תשובה אבל מיראה וצריך להם תמיד להסתכל שסופ' נופלין. וזה היא מדה אינו משובחת שיהיה תמיד הבן אדם בעצבות או הפירוש כפשוטו ואם לאו נופלין דזה אינו תשובה גמורה:

ובזה בארתי פסוקי יחזקאל ל"ג הנה כן אמרתם לאמר הנה פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה וכו' אמר וכו' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ופרשתי שהמה אומרים שכל כך הפשעים גברו שאינו יוכל להשיב מאהבה אלא כל תשובתם היא מיראה והיינו פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים כל כך נמקים ולא יכלו להשיב אלא בזכרם ואיך נחיה שלא יוכלו להחיות ומתיראין מפני המות על זה השיב ה' לא אחפוץ אני במות המת או במות הרשע אם מצד זה שב מצד שזוכר במות כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה דייקא בזה האופן אם שב ורואה אל החיים חי נצחיות מאהבה גמורה בלי זכירת המות אלא וחי מסתכל בחיים אעפ"כ ישיב ואמר לכן יען שאתם עושים תשובה מצד המות ואיך נחיה והוה רק תשובה מיראה לכן צריך עוד הפעם להשיב ואז הוי תשובה גמורה כבאור הצל"ח. וז"ש אח"כ שובו שובו מדרכיכם הרעים דייקא אתם צריכים ב' פעמים להשיב אל ה', ואמר ולמה תמותו בית ישראל אל למה יחשוב בית ישראל שימותו ולמה זכירה במות ואז להשיב ולמה יזכיר שבית ישראל ימות בית ישראל לא ימות לעולם כמוכח גמרא יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, אלא בית כשר בישראל לא ימוט לעולם גם במיתתן קרויים חיים והבן:

ובארתי ג"כ טעמא של שבת קודש בין עשרת ימי תשובה שקראו בשמו שבת תשובה ואף הפשט הוא מפני שהוא חד מימי תשובה קראו אותו שבת תשובה ולדעתי עוד רמז אחר בתוך שם השם הזה ובו יבואר מדרש רבה פרשת בראשית ויצא קין מלפני ה' להיכן יצא רב הונא בר יצחק אמר יצא שמח וכו', פגע בו אדם הראשון אמר לי' מה נעשה בדינך אמר לי' עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם מטפח על פניו ואומר כך היא כחה של התשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת. הרבה כבר ראוהו וכן תמהו על המדרש הזה מה ענין שבת אצל התשובה וגם מילת ונתפשרתי מה היא הפתרון ובארתי ע"פ מה דמבואר ריש הלכות שבת בטו"ז סי' רמ"ב וז"ל בטור הביא גמרא דכל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו איכא למידק איכא לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל ונראה דמיירי שעשו תשובה אלא דתשובה לא מהני שיהי' מוחלין לו כדאית' בפרק יוה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת וקמ"ל כאן דאם עשו תשובה ושומר שבת כהלכתו מהני תשובה שיהיה נמחול לו עכ"ל הטו"ז שם. והנה קין חטא חטא מיתת ב"ד דהרגו את הבל אחיו ועל זה תשובה תולה ומיתה ממרקת וזה כוונתו שאמר עשיתי תשובה ונתפשרתי דייקא שעשו בי פשרה חצי מיד נמחל ועוד צריך להמתין עד מיתה שממרקת והיינו תשובה תולה ומיתה ממרקת ואמר אדם אח"כ כך היא כחה של תשובה מיד אמר מזמור שיר ליום השבת דייקא בשמירת שבת תצא נקי גם ממיתה ולא צריך להמתין על מיתה שתהא ממרקת אלא שיכפר כולה דתשובה תולה בשמירת שבת קודש כהלכתו מהני בהדדי עם תשובה שיהיה נמחול לו לגמרי ועצה טובה לו קמ"ל לשמור שבת כהלכתו ואז נמחול העון לגמרי לכן נתיחד שבת לתשובה ואמר מזמור שיר ליום השבת שעי"ז נמחול העון לגמרי והבן והמדרש הזה הזהב סביב לו וראיה לטו"ז היטב:

ובזה בארתי לכן קראו שבת של עשרת ימי תשובה שבת תשובה להורות שבת עם תשובה יחדיו צדקו ובהם תרווייהו נמחול העון מיתת ב"ד לגמרי וכולה מכופר בהדי שבת ותשובה תשובה ושבת שני אחים יחדיו וצדקו להדדי והבן ועל דרך זה אשר אנחנו פה בחקירה ודרישה אמרתי לישב מדרש הזה ולתרץ קושית הטו"ז שהקשה אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל ויש לומר בעושים תשובה מיראה שע"כ צריך עוד הפעם להשיב שיהיה נמחק גם השוגג כי בתשובה מיראה נשאר שוגג ולדעתי אם שומר שבת כהלכתו אז מוחלין לו לגמרי גם השוגג ודי בתשובה פעם אחת ושומר שבת כהלכתו ולכן שמו נאה לו נמי בקראו שבת תשובה כי בשבת ותשובה די בשובה אחת ושבת קודש לנחת כי ימחוק גם השוגג בזכות שמירת שבת קודש. וזה כוונת המדרש עשיתי תשובה ופשרתי היינו שעושה עמי פשרה כי עוד נשאר השוגג וע"ז אמר מזמור שיר ליום השבת בצירוף שבת קודש נמחק גם העון ומכופר כולו עד גמירא וזדונות נעשה לו כזכיות בזכות שבת קודש גם הוא יקרא טהור וקודש:

ובזה מובן פירש הפסוק שהתחלנו שמורה לנו להשיב תשובה מאהבה לראות לחיים חי נצחיות והנה מי שרק ירא ה' מיראה ולא מאהבה זה בודאי לא מקיים בכל נפשך כמוכח בגמרא שהפירוש אפי' נוטל נפשך כי הוא רק ירא מפני המות ורוצה החיים ואם ימסור נפשו מיד למיתה הלא אז אין לו יותר כלל כי כל היראה שלו הוא בהזכר יום המיתה ובודאי אינו רוצה למסור נפשו למיתה והבן אבל מי ששב מאהבה ולא מיראת המות ומכיר גדולת ה' זה מוסר נפשו למען ה' ולמען תורתו:

וזה שסיים הפסוק ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך וככה תשוב אל ה' בכל נפשך מאהבה אפי' נוטל את נפשך ולא מיראת המות. וזה שסיים ע"כ התשובה הוא למען חייך שאתה תראה החיים מלך חי וקים חי עולמים חיי נצחיות והבן כי טוב:

ומגמרא פה למדנו מיכאל באחת מי כאל התשובה באחת וגבריאל בשתים גבור אל בשתים להורות תשובה מאהבה מכסה כל פשעים ויעבור כל חטאים וזכור אלה בידך לקיים כמיכאל באחת ולא כגבריאל בשתים ושבת ותשובה ג"כ צדקו יחדיו ראה כי בזה האדם חדש ובזה האדם יתקדש וכנשר כעורו יתחדש להשתחות לה' בהדרת קודש עשה תשובה מאהבה וחיבה ונחת ואז התשובה הטובה באחת והיא משובחת:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה