אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן קכב

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן קכב

סימן קכא

ע"ד שמערער ההוא גברא על דבר ההלכה שכתבתי שיש מקור על פי ד"ת לעשות האה"ק גבוה שלא יהי' אחורי האנשים כלפי האה"ק וכתב שהוא חוכא ואטלולא לתקן שיהי' האה"ק גבוה. הנה זה הביאני להראות לכל מי שיש לו עינים לראות ואזנים לשמוע איך שלא יודע צורתא דשמעתתא דא וכותב בלשון מדברת גדולות בלי שום עיון כלל ואפילו בדברי האחרונים:

והנני להראות כעת ביותר ביאור שורש ומקור הזה איך שמראש הררי קדם וממגד גבעות עולם נובע החומר הזה להיות זהירין בכל מיני זהירות שלא יהי' חס ושלום אחור של בו"ד כלפי הארון הקודש. זה לשון הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' כלי המקדש הלכה י"ג נושאי הארון נושאים פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים. והכסף משנה לא הראה שם מקורו מן הגמרא. אבל בא החידושי רד"ל שם וכתב שהרמב"ם ז"ל הוציא זה מן המדרש רבה פ' במדבר פ' ה' וז"ל בני קהת נושאי הארון היו מהלכים אחוריהם לדרך ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון וכו'. כדי שיחיו ולא ימותו עכ"ל המדרש. הרי התם אע"ג שהיו עסוקין במלאכתן אפ"ה אין היתר לזה שיהי' ח"ו האחור כנגד הארון ואם ירצה להתעקש ולומר דהארון הקודש שבמדבר הי' חמור מחמת כי הלוחות היו שם. הוא טעות. דכן הוא לשון הרמב"ם סוף ה' ס"ת ה' יו"ד דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר עכ"ל וכתב ההגהת מיימוני שם שזה ששאלו למורו ז"ל למה אין משכיבין הס"ת בארון כמו הלוחות יפה שאל. והר"ת בתשובה שכן הי' יותר טוב מטעם זה שהס"ת ממש כמו הלוחות והסכים להשכיב הס"ת בארון כמו הלוחות ואך עיין בשו"ת הרדב"ז סי' תק"ל שהסביר טעם שאנו נוהגין שהס"ת עומדת עיי"ש הרבה טעמים אבל גם הוא כותב שם שבודאי הס"ת שוה ממש להלוחות. והנה כי כן הלא הארון הקודש של הס"ת כמו הארון של הלוחות ועיין בספר בחיי פ' בשלח על הפסוק תפול עליהם אימתה ופחד שכתב דהארון עצמו הוי שם הוי' ית"ש ומביא ראי' מפסוק כשהי' נוסע הארון הי' אומר קומה ה' ובנוחה יאמר שובה ה' וע"ש היטב שמפרש בהדיא דהארון הקודש שהס"ת מונחת בו הוי השכינה ולכן אומר קומה בה"א אחרונה וכן שובה ה' ג"כ בה"א ולא אומר קום שוב אלא קומה שובה כי הה"א האחרונה מרמזת להשכינה כידוע למקובלים ע"ש בדבריו הקדושים וא"כ הרי המחזיר אחוריו כלפי הארון הוי ממש כמחזיר אחוריו כלפי השכינה ח"ו. והנה לפי"ז הרי יוקשה איך באמת מחזירין הכהנים אחוריהם כלפי הארון הנה הלא אנו רואין איך שהש"ס מפורש מעורר בזה דזה לשון הש"ס סוטה ד' ל"ח ע"א כה תברכו פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו. עכ"ל הש"ס. והנה רש"י ז"ל ד"ה או אינו פירש כאן דלמא שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים. אבל דוק נא בעיון גדול מה דחק לרש"י ז"ל כאן ותראה שמשם מבואר דהענין הזה שיהי' אפילו רגע קלה אחורי האדם כלפי ההיכל הוא דבר קשה מאוד להתירו. והיינו דלכאורה תידוק מרש"י זאת מדאומר רק שלא יהיו הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים משמע לכאורה מדלא אמר להיפך או אינו אלא שלא יהיו צריכין הכהנים להסב פניהם כלפי העם יתרצה לומר דזה לא אכפת כל כך לרש"י ומשום דזה אפשר לא הוי קפידא כל כך ואפשר שהכהנים יעמדו פניהם כלפי ההיכל ולא יסבו פניהם לפני העם. וא"כ מדמתירין להם לכהנים להפוך פניהם להעם ש"מ דאיסור אחורי הכהנים לההיכל לא הוי איסור כ"כ. הנני להראות לך איך שהוא טעות גדול ואדרבה מזה הרש"י גופא מוכח דזה הוי איסור גדול שיהי' אחורי הכהנים אפילו כלפי ההיכל ורק מחמת נשיאת כפים הוכרחה התורה להתיר להכהנים והנני לבאר דהנה בש"ס לקמן ד' ל"ט ע"א פירש"י על הגמרא דאמרה כי עקר כרעי' מאי אמר. ופירש"י עצמו וז"ל כי עקר כרעי' בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה. וידוע דתיבה הוא הארון הקודש שמניחין בה הס"ת כדאי' בהדיא בש"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' ב'. וכן פוסק הרמב"ם פי"ך מה' תפלה ועוקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם עד שישלים הש"ץ מודים ואז מחזירין פניהם כלפי העם עד שכשמשלימין ברכתם מחזירין פניהם כלפי הקודש עכ"ל הר"ם ע"ש. וא"כ האיך הי' הוה אמינא כלל שיהיו פונים העם באחוריהם וערפיהם לצד הכהנים הלא כשיעלו הכהנים לדוכן יהי' ראשית זאת כמו עם שאחורי הכהנים דאינן בכלל ברכה כלל כדאי' בגמרא זה ל"ח ע"ב בשם אבא ברי' דרב מנימין בר חייא ופירש"י כיון שאין הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים כדת הלכך אינן בכלל ברכה כדאמרינן כה תברכו פנים כנגד פנים עכ"ל ע"ש. א"כ הרי סותר עצמו רש"י ח"ו דאיך זה הי' לו הוי אמינא דלא יהפכו העם פניהם ויעמדו בערפיהם כלפי הכהנים אדרבה זה יותר עוד בזיון יהי' להברכה שהם פונים עורף לפניהם של הכהנים. וזה קושיא עצומה. אבל אסביר לך בעזה"י כונת רש"י ע"ד הלימוד דבכונה גדולה דבר. דהנה הפשט כך דלמה באמת הוי הדין שהכהנים יעלו למעלה ויהיו מוכרחים לעמוד כל שעת הברכה באחוריהם לשכינה כביכול הי' לעשות כך שיהיו הכהנים עומדין בצד מזרח שם בבהמ"ק ובבתי כנסיות שלנו בצד מערב לגמרי והעם כולו הא ממילא פניהם הם כל העת כלפי ההיכל והארון ואזי הי' יוצא פעולה שלא היו מצטרכים הכהנים להפוך פניהם להעם ולא היו אחור הם להיכל כלל אפילו בשעת ברכה על זה לחודא פריך הש"ס או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים. פי' דאז אם הי' במציאות ובאפשרות לעשות כן הי' נתקן שיהי' תמיד בעת הברכה הכהנים בצד מערב אחורי העם. וכולם בין פני העם כולו ובין פני הכהנים היו פונים לצד השכינה והתיבה וההיכל. ואז הא לא היו נקראים העם בכלל שהם כאחורי הכהנים כיון שעושין זה שאין פונים וחוזרים פניהם לצד הכהנים הוי רק מצד כבוד ההיכל והאה"ק לכן הי' אפשר שנאמר שיעשו כן כי אין זה חיוב גדול שהצבור יסבו פניהם לצד פני הכהנים ודו"ק וזה אמת ויציב ת"ל וע"ז גופא השיבו ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו דודאי הוא מדבר עמו פנים כנגד פנים ודו"ק. והשתא מובן מה שברש"י ז"ל לקמן הביא בד"ה דלא אניסי הפסוק דכה תברכו דהרי קשה אטו מכאן מוכח. הלא רק מאמור להם מוכחא. אלא הוא הדבר התם דלא מחמת קדושת ההיכל הם פונים ורק מעצמם עומדים אחריהם לא צריכי כלל למימר משום אמור להם רק מכה תברכו סגי דכיון דאין הברכה חשובה ודו"ק אך הכא דצריכין הש"ס לאסור אפילו כה"ג שיעמדו כולם הן הכהנים הן העם כולם כלפי הקודש ולא יהי' העם באחוריהם של הכהנים אלא הכהנים יעמדו לאחורי העם אפ"ה נאסר. וא"כ הרי אדרבה טעמא מאי למה באמת נאסר. הרי סוף כל סוף יהי' א' מאלה ויהי' הכהנים אחוריהם. ע"ז בא הגמרא עצמה בסוטה ד' מ' ע"א ואומר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. עכ"ל הש"ס. היינו דמחמת כבוד הצבור כולו התירו שיהי' עכ"פ הני כהנים המועטין מהצבור הם בלבד יהיו רק אחוריהם בשעת ברכה בלבד לההיכל. ובא לאפוקי האופן הנ"ל שלא יהי' הצבור למעלה שאז לא היו רשאין הצבור להפוך ח"ו אחוריהם כלפי השכינה שאצלם לא יהי' הסברא דאימת הצבור. הרי אתה רואה עד היכן הדברים מגיעים שרק היכא דהתירה התורה בפירוש שיהי' כן לאיזה הוראות שעה אבל בלי היתר מפורש מהתורה עצמה הוי איסור גדול לעמוד באחוריו כלפי הארון:

ועתה הנני להראות מקור חזק ואמיץ כברזל מה שמצאתי בבית עקד הספרים ספר מגדל חננאל מהרבינו חננאל מבעלי התוספת שנדפס מחדש בברלין שנת תרל"ו פירושי ר"ח על התורה שם בפ' כי תשא פי' למה כתיב ויפן וירד משה מן ההר מלמד שהי' משה פניו כלפי הענן וירד כדרך עלייתו מה עלייתו פניו אל הענן אף בירידתו כן וכן הי' הכה"ג ביום הכפורים יוצא מבית קה"ק דתנן יצא ובא לו דרך כניסתו יומא ד' נ"ב ע"ב. וכן דרשו בו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ויצא ועשה כאשר נכנס כן יצא. וכן כתוב בשלמה ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון בירושלים בדה"י ב' א' ופירושו מהבמה כענין שכתוב במדבר ל"א הבאים למלחמה ובאורו מן המלחמה. והמעשה כך הי' שהי' בשעת יציאתו מהבמה נותן פניו אליה כמו שבא אל הבמה וכמו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. שיהי' פניו לפני ה' השוכן על הקודש וכן התלמיד חייב כשנפטר מרבו שילך לאחוריו פניו כנגד רבו וכן מנהג כל ישראל עד עכשיו כשמשלימיו תפלתם נמשכים לאחריהם ג' פסיעות עכ"ל הרבינו חננאל. הרי רואין כמה גדול מקור הדין הזה שיהי' פנים כלפי הקודש:

ועוד דבר גדול למדנו מדברי הרבינו חננאל שהשורש לזה מהש"ס דיומא נ"ב ע"ב. והרי הגר"א ז"ל כוון בעצמו ג"כ לדעתו הקדושה של הרבינו חננאל שהראה שם בסי' רפ"ב ביו"ד שלא יחזיר לו אחוריו מראה מקורו מש"ס דיומא הזה. וגם הרי בפירוש אומר הר"ח דגם בבמה בגבעון שלא הי' שם קדשי קדשים ג"כ הדין כן. וגם מי לנו גדול ממשה רבינו. וגם עוד שהי' נושא על שתי ידיו הלוחות העדות כדכתיב באותו הפסוק ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו וכו' והלוחות מעשי אלהים המה אעפ"כ לא הועילה כל הקדושה הגדולה הזאת להתיר לו לילך כדרכו והלך רק בדרך ביאתו שלא יהי' אחוריו כלפי הענן ונהי דתאמר דהענן הוי כמו השכינה ממש כמו שאומר הר"ח שם הרי הש"ס קורא ג"כ בפה קדשו שהכהנים כשמהפכין פניהם להעם הוי אחוריהם כלפי השכינה. ואשר בזה למד ר' יצחק אימת צבור דזה קאי על זמן הזה שאין לנו מקדש רק הבהכ"נ וב"מ שהתיבה שם שהוא ג"כ הוי מקום השכינה. וא"כ רק מחמת ב"כ הותר ולא במקום אחר:

ועתה אראה לך עוד מקור גדול דהרי בש"ס ברכות אפילו בבית הכנסת דקילא קדושתו מהתיבה שהיא הארון הקודש אמרו בש"ס אסור להתפלל אחורי בהכ"נ. ואמרו לא אמרן אלא דלא מהדר אפי' לגבי בי כנישתא אבל מהדר אפי' לית לן בה הרי אפילו לעמוד באחור לצד בהכ"נ אסור מכ"ש כלפי הארון. ונקרא בש"ס רשע ג"כ ח"ו. ועיין היטב בשו"ע או"ח סי' צ' סעי' ז' ועיין בב"ח שם ועיין בעטרת זקנים שהביא הב"ח דהקפידא הוא על הכותל שהארון קודש שם וכלל הדבר שלא יחזיר אחוריו דמבזה הבהכ"נ ע"ש. וק"ו ב"ב של ק"ו באחוריו כלפי הארון. והנה יש לי להטעים זה גם בלשון הש"ס במקום אחר. דהנה איתא בש"ס שבת דף ל"ב ע"א תניא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים ע"ה ר"ל מתים בעבור שקורין לארון הק' ארנא. ולבית הכנסת בית עם. ואיתא בהדיא בתוספת שם ד"ה על דקאי על הארון דבהכ"נ ולא הארון שעשה בצלאל דוקא. והיינו דהם סוברין דהט"ז ז"ל דסי' רפ"ב דאמר דהוי רשות אחרת הוי שוב כמו ארנא ח"ו כארגז אחרת בלבד ולא כן אלא דבקדושה גדולה עומד כמו ארון הקודש דבצלאל לפי פשט התוספת שם והט"ז דאמר רק באקראי ובאופן שיהי' רק הדורש דברי התורה הקדושה וגם זה בדרך ארעי כדפוסק הפמ"ג בהדיא בסי' ק"נ באו"ח במ"ז ס"ק ב' ע"ש להלכה:

והנה כעת יש לי להראות האיך שהרי"ף ז"ל והר"ן ז"ל כלל כל זה בדין וטעם א' אחרי שבארנו דהאיסור גדול מאוד ורק כיון דלא סגי בלא"ה מחמת הפסוק המפורש דאמור להם התירו להכהנים להפך אחוריהם לההיכל ורק בשעת הברכה ולא קודם כלל גם רגע הנה תראה שהאלפס כשהביא זה בפ' הקורא במגילה הביא שם פסוק מפורש להתיר ממקום אחר וכלל שם התוספתא ג"כ דהנה זה לשונו וכיצד יושבין הזקנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש והכהנים כשנושאין כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש וכו' שנאמר ותקהל העדה פתח אוהל מועד ועיין בר"ן שם פ"ד דמגילה דמפרש כלפי הקודש היינו הארון שהס"ת מונחים שם הרי בהדיא דרק מחמת היתר התורה שהיו הזקנים מלמדין דבר ה' זו הלכה להעם הי' להם אז הדין כמו הכהנים בעת הברכה של נשיאת כפים. שהותרה להם התורה ק להזקנים. אבל לא בענין אחר. וא"כ מכאן גופא לא די שלא הוי סתירה כדברי המערער בלא טעם כלל אלא אדרבה לכל מי שיש לו עינים יראה בהדיא דרק כה"ג דהוי ככהנים בנשיאת כפים. דאל"כ למה סמכן הרי"ף וכללן ביחד. וע"ז גופא הא בא הרמ"א ז"ל. והשמיט באו"ח סי' ק"נ דברי הלשון דאחוריהם כלפי הקודש. ולא זכרן כלל. ואח"כ בא הלבוש סי' ק"נ. והסביר במפורש כי עכשיו שקונין המקומות ואין חולקין המקומות להזקנים הת"ח אזי אסורא נמי הוה לישב באחוריו כלפי הקודש. והתימא על המג"א שהעתיק לשון הלבוש דהוי רק גנאי. והאיסור דהלבוש מחמת דהוה כמשתחוה לפני האיש היושב. ע"ש. ואלו כל הרואה לשון הלבוש עצמו יראה דבהדיא כתוב שם דהוי גנאי ואיסורא נמי הוה ועוד דנראה כמשתחוה הרי קודם תיבת ועוד כותב הלבוש דאיסורא נמי הוה. ואעתיק לשון הלבוש אות באות לבוש התכלת סי' ק"נ בימיהם הי' להם סדר בו יושיבו כ"א מן הצבור לפי כבודו ועכשיו קונין המקומות בדמים יקרים כ"א לפי עשרו ואין מקום לאותו סדר וע"כ לא כתבתי ובלבד שלעולם יזהרו שלא יעשו שום מקום לישב עליו בין הבימה שבאמצע בהכ"נ ובין ההיכל באופן שיהא פני היושב עליה נגד הבימה ואחוריו אל ההיכל דגנאי הוא ואיסור נמי הוה. ועוד כדי שלא יפסיק בין המברך על הס"ת ובין ההיכל דנראה כמשתחוה לו כשמשתחוה לברך עכ"ל. ועיין במחצית השקל במפורש דהטעם דנראה כמשתחוה לא הוי כל כך קפידא ונשאר ביותר הטעם הראשון. והרי בהדיא דלא רק גנאי אלא איסור הוה מה שאחוריו כלפי ההיכל:

ועתה אעתיק לשון השערי אפרים של הגאון ר"ז מרגלית שהוא התקבל לפוסק מובהק בכל תפוצות ישראל בדיני קריאת התורה והבהכ"נ כי עשה ותיקן גדולות ונפלאות בחיבורו היקר הזה שם בפתחי שערים שער ג' סעי' ט' דאומר במפורש שלא יהי' מכוון נגד ארון הקודש שכשישתחוה יהי' נראה ח"ו כאלו אחוריהם כלפי הארון ואע"פ שהכהנים וכו' התם פנים כנגד פנים וגם פנים של מעלה כביכול פונה אל העם כמש"כ יאר ה' פניו אליך ועיין בכנה"ג סי' קכ"ח ומה שנוהגים שהדורש וכו' התם באקראי אבל היכא דדורש בשביל לקבל שכר או לאחויי חורפא ענש יענש על שמיקל ראשו כלפי הקודש אין לו תוך ויש לו אחורים אל היכל ה' שומר נפשו ירחק מזה. ומסיים שם דברוב המקומות עושין האה"ק במקום גבוה ועולין אליו במעלות ראוי לעשות בענין שלא יגיע תחתית הארון סמוך להרצפה ולדקדק שיהי' סיום מקום עמידת ס"ת שבהיכל למעלה מחצי קומת איש. וע"ד שעושין ביו"ט כשמוציאין ב' ס"ת הרי כבר העירו המפרשים והקפידו שיצדדו המברכין שלא יהי' אחוריהם להס"ת ח"ו וכן בעת שהולכין בהקפות דברו ג"כ ועיין בשלחן הקריאה במסגרת השלחן. ומה שלא ראה המערער הספרים הללו שהבאתי הלא אין אחריותו עלי ואיך מלאו לבו להוציא דבתו רעה לכתוב שחוכא ואטלולא הוא להקפיד על האחור שלא יהי' כלפי הקודש. אדרבה דבריו הם חוכא ואטלולא. ות"ל בארתי הכל כנכון וישר:

וע"ד הזקנים לעיל הנה תראו במ"ר שיר השירים פרשה א' פסוק לריח שמניך בית מדרשו של ר"א אבן א' היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה פ"א נכנס ר' יהושע התחיל לנשק את האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית. הרי דת"ח גדול הדור כזה דומה בעצמו לארון קודש א"כ הוי לו דוקא שפיר הרשות להפך כלפי הארון בעבור כי דומה כמו אם הביאו עוד ארון קודש ממש. ואפ"ה הצריך הרי"ף להביא דוקא היתר מפסוק המפורש. ואשר היכא שהס"ת בארון ג"כ אסור להיות אחוריו נגד הארון מפורש הוא בר"ם סוף פרק ב' מה' כלי המקדש ה' י"ג דהלוים כשהיו נושאים הארון על הכתף הי' פניהם כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ולא יהי' אחוריהם אל הארון הרי בהדיא כן גם כשהתורה מונחת בארון. ובהגהת הרד"ל הראה מקורו ממדרש רבה פ' במדבר שלא יתנו האחור לארון דהעונש הי' מהקב"ה שיחיו ולא ימותו. והארון עצמו נקרא שם הוי' הוא מפורש בבחיי פ' בשלח על פסוק תפול עליהם אימתה ופחד ולכן אמר משה ובנוחה יאמר שובה ה' וכן בנסוע קומה ה'. וע"ד כשמוציאין שני ס"ת בעת הקריאה במה שעולין לתורה והס"ת השני עדיין ביד המחזיקה והרי אז אחורי העולה לנגד הס"ת כבר עמד ע"ז בהליקוטים של ר ישעי' פיק ומחייב לצדד אצדודי. והעיקר מפורש הוא בט"ז או"ח סי' ק"נ ס"ק א' ובמג"א סי' ק"נ ס"ק ו' והיותר עיקר פשוט בהפמ"ג סי' ק"נ ס"ק ב' במ"ז שהט"ז שהתיר ביו"ד סי' רפ"ב להרבנים בהדרשה רק מחמת שהוא לפי שעה אבל בקביעות אסור גם כשהס"ת בארון וביותר תמצא במחצית השקל סי' ק"נ סוף ס"ק ו' דאסור רק משום טעם הראשון מחמת גנאי:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה