ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן קטו
בש"ס מו"ק ה' רמז לציון קברות מנין שנאמר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ויעו"ש. ועמדו רש"י ותוספת על לשון הש"ס "רמז לציון קברות ופירשו דבאמת הוא לעתיד לבא ורק רמז דרמיזה בעלמא הוא. ולענ"ד יש כונה אחרת לתיבת רמז ויתבאר בטוב איך שלמדו משם ללמוד גם קודם תחה"מ לציין המתים. והוא דנקדים שיש קושיא גדולה בפ' וישלח. ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום. הסיפא דקרא מיותר לגמרי בלי שום פירוש כלל וכמובן. ות"ל יש לי פירוש ופשט יקר מענינא דידן להצבת גבולות בארצות החיים להצדיקים וצדקניות זצ"ל:
דהנה הא פליאה עצומה עד מאד איך שהשמיטו כל הפוסקים לדבר כלל הלא בתרי"ג מצות הנה נמנה מצות ל"ת מה"ת שלא להקים מצבה בשום מקום ושום זמן. והיא מצוה תצ"ג בחינוך ועיין מנחת חינוך. בקצרה היא עבירה חמורה מאד מאד אפילו עושה המצבה להשי"ת לאמת לאמיתו אפ"ה חייבים מלקות. ואפילו מצבה מאבן אחת כדפירש"י ולא כהרמב"ם. ואיך זה שוכחין כל זה ועושין מצבה לנפש הנפטר ואדרבה המהדרין מהמהדרין עושין לכל קרוביהן מצבות יקרות. אבל הוא הדבר אשר דבר ה' היינו כי אם מעמידין מצבה סתם ודאי אסור אבל כל שחוקקין עליה כתב ואותיות שזה הוא לסימן לדעת איזה צדיק קבור כאן זה שרי לן מרן דבשמיא. וזהו שכפל הכתוב ויצב יעקב מצבה על קבורתה וידע יעקב אבינו ע"ה שיבא הקב"ה ויאסור מצבה אע"ג שהי' אהובה בימי האבות תיאסר לבנים ולכן בא יעקב וחקק על המצבה כהאי לישנא. היא מצבת קבורת רחל עד היום. ודו"ק היטב וזה כפתור ופרח בהפסוק. שהלשון היא מצבת קבורת רחל לא לשון הפסוק הוא בלבד אלא לשון הכתב והחקיקה שהי' חקוק על המצבה הקדושה של רחל אמנו. וזה נמי לשון הש"ס רמז לציון קברות מן התורה פי' שירמזו בכתב על הציון הקדוש מן התורה מנין. הנה משיב וראה עצם אדם ובנה אצלו דהאי תיבת אצלו מיותר לגמרי אלא ללמד על הכלל כולו יצא שיבנה המצבה במפורש שהיא אצלו אצל זה הנפטר ואיך זה יהיו יודעין ע"כ ע"י שיחקוקו בשני לוחות אבנים לדורי דורות שזה הוא ציון של פלוני וד"ל: