אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן צח

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן צח

סימן צז

נשאלתי ע"ד המקואות הנעשין במקומות חדשות שחופרין בקרקע בור עמוק ומוצאין מקור מים ואח"כ למען לתקנה לטבילה כראוי נוהגין לתקן הכותלים בבנין שסמוך להכותלים קובעין לקרקע הכותלים נסרים עבים. וכמו כן בהרצפה שתהי' נקייה מרפש וטיט ויהי' טוב לעמוד בעת הטבילה ג"כ קובעין להקרקע רצפה טובה מנסרים טובים וקובעין ג"כ ליגארעס שהוא מעצים עבים עגולים ואת אלו העצים מעמיקין בהקרקע עד שהקרקע והם הוי בשטח אחד ועל הקרקע ועליהם קובעין הנסרים במסמורות של ברזל עד שהוא נעשה חיבור לקרקע ממש. אם יש בזה לחשוש חשש הראב"ד ז"ל שלא תעמוד על גבי כלים הראוים למדרסות. דהא לכאורה אלו הנסרים שהם רחבים הרי ראוין הן למדרס ונאסור לעשות כן עד שידקדקו שיהיו הנסרים אינן רחבים דוקא כדי לבטלן מתורת חזי למדרס. או שכיון שקובעין אותן בבנין לקרקע ממש גם הראב"ד לא קפיד בזה:

והשבתי מה שנלפע"ד בזה. הנה מקור הדבר (מהמשנה פ"ה דמקואות משנה א') מעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול דפירושו דהשוקת הא הוי כלי גמור ונעשין המים שבו שאובין ויעויי"ש. ואח"כ במשנה ב'. העבירו (למעיין) על גבי כלים או על גבי ספסל פי' מאחורי הכלים. או על גבי ספסל דספסל הא אין לו בית קיבול א"כ ברור שלא נעשה כאן שאובין כלל רק גזירה יש כאן שמא יאמרו שמותר גם בכלי בתוכו או יטעו בין ספסל לשאר כלי לזאת פליגי ר' יהודא ור' יוסי. ר"י לא גזור. ר' יוסי גזור ואומר שם ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל. ולרבותא נקט ספסל לא מיבעי אחורי כלים שיש להם תוך. אלא אפילו ספסל. וי"ל להיפך דרק ספסל גזר אבל אחורי כלים מינכר דהא שוכבים הכלים מאחוריהם ודו"ק. ועיין (בב"י סי' קצ"ח) אבל עכ"פ רק ספסל דהוא עצמו כלי גמור רק שאין לו בית קיבול אבל עכ"פ כלי הוא. ומזה בא הראב"ד ז"ל ולמד דלר' יוסי אסורה אשה לעמוד על גבי ספסל שבמקוה בודאי. ולא עוד אלא אפילו שאר כלים נמי דלומד דלר' יוסי דנקט ספסל לרבותא מכל ן שאר כלים גם מאחוריהם. וכן לא זו בלבד אלא אפילו לא הוי ספסל גמור אלא כל דבר הראוי למדרס כספסל גזרינן גזירת מרחצאות. וכס"ד דרב כהנא (בנדה ס"ו) דלכן לא תעמוד אשה על גבי כלי חרס ותטבול משום גזירת מרחצאות. וכן ביותר הרשב"א ז"ל בתוה"ב הובא בב"י וז"ל לפיכך אם הי' רפש וטיט במקום שהיא טובלת לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלים טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראוים למדרסות וכו'. הרי בהדיא דגם נסרים אע"ג שהם בודאי פשוטי עצים ולא הוי גם פשוטי כלי עץ כי אין להם שום צורת כלי כלל רק שהם פשוטי עצים בעלמא אפילו הכי משום דהרי ברור לן הדין דגם פשוטי כלי עץ דאין נטמאין כלל מה"ת לכל הדיעות בשום פנים. ואפילו מדרבנן רק התוספת (בב"ב ס"ו א') סוברין דיש להם טומאה מדרבנן. (וכן הר"ם פ"ב מה' כלים ה' ח'). אבל הרשב"ם ז"ל שם סובר דגם מדרבנן אין מקבלין שום טומאה אפ"ה לטומאת מדרס ודאי דחזיין כידוע שם ברשב"ם. ואפילו מה"ת מטמאין במשכב ומושב הזב ואינך כידוע. וזהו מדרס האמור בכל מקום וכתב שם הרמב"ם דגם פשוטי כלי עץ מטמאין במדרס בשיעורן והוא מהש"ס (דבכורות ל"ח ע"א) דבהנך דחזיין למדרסות יעויי"ש. א"כ הני נסרים נמי הא חזיין למדרס שישב עליהן הזב. ולהרשב"א ז"ל אסורין ודאי לעמוד ע"ג נסרים לפי דבריו ולפי שיטתו. אפ"ה מכל הלין נראה לי לדייק למה באמת אמר ר' יוסי בלשונו רק על גבי ספסל הי' לו לומר ע"ג כלי. אטו לא היינו ידענו דגם ספסל בכלל. אבל הענין ברור הוא דעכ"פ מדייק ר' יוסי דיהא שייכות לגזור משום מרחצאות דהיו יושבין ע"ג ספסלאות ואצטבאות ורוחצין באמבטי שלפניהן יאמרו דגם אלו מטהרין. לכן נקט ספסל. ורק ממילא חדא גזירה הוא לפי"ז. ויש ודאי לגזור גם בכלים אטו אמבטית וכן כמו כן נסרים להרשב"א ז"ל. פי' דייקא ברור בלי שום ספק דרק שהנסרים הן לא בקרקעית המקוה וקבועין לקרקע בחיבור גמור אלא האשה לוקחת נסרים תלושים ומצעת אותן תחת רגליה בכדי להסיר מהרפש וטיט דאז יש המציאות לחשוש למרחצאות שיושבין או עומדין על גבי כלים המטלטלין. אבל אם קובעין לקרקע ממש הנסרים והן נעשים חבור להקרקע. מי שייך כאן הגזירה כלל וכלל. ועוד ביותר ביאור ברור ופשוט דהא בין הראב"ד ובין הרשב"א כולם דקדקו שיהא ראוי למדרס א"כ בעינן עכ"פ שתהא ראויין שכאשר יבוא הזב ודומהו וישב עליו יטמא מדרס באמת אז אסור לעמוד ע"ג ולטבול. אבל היכא שקובעין הנסרים בבנין להקרקע דקיי"ל בהדיא דאין נטמאין אח"כ בשום אופן דרק מטלטל נטמא אבל קרקע עולם אינה מקבלת טומאה וממילא גם אלו הנסרים לא יהיו טמאין עוד אחר שנתחברו וכספינה כידוע. ואיך זה יעלה על הדעת שאחר שנקבעו בחיבור כזה לקרקע יש להרהר שהרשב"א ז"ל ג"כ יאסור לעמוד עליהן הא מעתה אינן ראויין עוד למדרסות בשום אופן. ורק על גבי כלים נהי דחברן הא קיי"ל חקקן ולבסוף קבען לא בטלו מתורת כלים. אחרי שהיו עליהן תורת כלי בתלוש. אבל נסרים בעלמא דראויין רק למדרסות הרי בכהאי גוונא כיון שקבען ואינן ראויין עוד הרי הוא ממש כמו חבילי זמורות שמתיר הרשב"א ודו"ק. וא"ל הא בדף של נחתומין בהסוגיא הנ"ל דב"ב שהוא (ממשנה פט"ו דכלים מ"ב) דקיי"ל דגם בקבעו ובסוף חקקו טמא. הא תראה שהרע"ב והתפארת ישראל פירשו ההלכה בחקקו ולבסוף קבעו ונהי דהרשב"ם כאן מפרשה גם בקבעו ולבסוף חקקו מי יימר דכה"ג הלכה כחכמים ודו"ק. ועוד הרי (הר"ם ז"ל ספי"א מכלים) ג"כ פירשה בחקקו ולבסוף קבעו. ותימא לי באמת על פירוש הרשב"ם ז"ל דהרי ממה נפשך הרי כולם פוסקים כחכמים ואפ"ה פירשו בחקקו ולבסוף קבעו ולא בקבעו ול ולבסוף חקקו וגם הרי זה גופא רק במתכת דייקא דכל כלי מתכות לא הוי חיבורו לקרקע כקרקע. אבל בכלי עץ לא. ומכ"ש בפשוטי כלי עץ ודאי דליכא למ"ד דקביעתו לא לבטלו מתורת כלי ומכ"ש וקל וחומר בכהאי גוונא דלא הוי נמי פשוטי כלי רק פשוטי עצים ולא שם כלים מעולם. א"כ אדרבה מדף של נחתומין גופא ראיה גדולה לדברי. דהרי כולם פוסקין להלכה בדף הנחתומין דאם רק הי' דעץ אפילו חקקה ולבסוף קבעה בטלה מתורת כלי וטהורה. וא"כ ודאי בנסרים כאלו בחקקו ובסוף קבען דהוי פשוטי כלי עץ נמי הלכה דבכהאי גוונא כל המחובר לקרקע כקרקע. מכ"ש בנסרים ההם דלא דמי כלל לדף אפילו לדף דען דהתם פירש הרשב"ם דחליקתן שמחליקה להניח עליה הלחם זה היא חקיקתה. אבל הכא מה שייך חקיקה ותיקון רק מדידה למקומה שתהי' כמדת ארכה בלבד כנלע"ד ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה