אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן עט

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן עט

סימן עח

ב"א הרה"ג ר' י"צ נ"י הקשה על הפרי מגדים מש"ז בסי' צ"ד ס"ק י"ג דמבאר דעת הט"ז דמשום השמנונית בעי כ"נ גם באב"י ולא סגי בקליפה דשוה לסי' ק"ה. והא בסי' צ"ו סק"א כתב הט"ז בעצמו דבקליפה סגי. עכ"ד ולכאורה היא קושיא נכונה. והשבתי לו בזה דלפע"ד נוכל לתרץ בעז"ה דבר על מכונו. ובב' אנפין. פן הא' כדברי הפרמ"ג ומ"מ לא קשה מידי עליו. הפן הב' להיפך מדברי הפרמ"ג. וזה החלי בעזר צורי. אופן הא' כן הוא. רק דמקודם מוכרח אני להקדים הקדמה אחת וזה תוארה. הנה ראוי שתדע שיש שני כדי נטילה. א' היכא שהנטילה מדינא. וב' היכא שהנטילה רק לחומרא. והיינו היכא שהוא שמן ומפעפע בכולו ויש ס' אז הכ"נ רק לחומרא. אבל היכא שהוא כחוש דלפי הכלל שלדעת המחבר חם לתוך חם בלי רוטב גם באיסור מ"ע אינו אוסר רק כ"נ. ורק לדידן משום דא"א בקיאין בין כחוש לשמן אוסר עד ס' אז נהי שיש ס' מכ"מ הכ"נ אוסר מדינא. ודבר זה מבואר בהדיא (בפרמ"ג סי' ק"ה בשפ"ד ס"ק ט"ו. ובמש"ז שם ס"ק י"א עיי"ש). ועיין עוד (בפ"ת סי' ק"ה ס"ק י"א בשם שו"ת שמן רוקח) ופירוש הדבר דחומרא ודינא הוא. דהיכא שמפעפע דכל החתיכה נאסרת עד ס' כמו בבישול אז מדינא דש"ס לא בעינן יותר רק הרשב"א ז"ל חידש מדעתו דנהי דיש ס' מ"מ צריך ג"כ נטילה משום דבאותו מקום האיסור נסרך ונדבק ביותר (עיין ט"ז סי' ק"ה ס"ק י"א) וזה אינו אלא חומרא בעלמא. אבל היכא שהוא כחוש הרי אין האיסור הולך יותר מכ"נ. וכדי נטילה זו היא מדין הש"ס. וד"ל. והשתא נחזור לדברי הט"ז שבסי' צ"ד ס"ק י"ג דהט"ז העלה דבין בסכין ב"י ובין אב"י צריך ס' בב"י צריך ס' נגד פליטת הסכין ובאב"י צריך ס' נגד השמנונית. ועוד זאת דבין בב"י ובין אב"י צריך ג"כ כדי קליפה דהגם דיש ס' אפ"ה שם נדבק ונסרך האיסור טפי והוא כהרשב"א שבסי' ק"ה סעי' ה' דנהי דשמן ומפעפע בכולו אפ"ה צריך כ"נ. וא"כ מוכרח הי' הפרמ"ג לפרש כדי קליפה של הט"ז כוונתו כ"נ. ורק שיגרת לשון דהרי"ף. דהא מהרשב"א נובע. והרשב"א והמחבר שהביא הרשב"א בסי' ק"ה והרמ"א והש"ך והט"ז שם כולם כ"נ נקטו ע"כ ג"כ כאן כ"נ וכ"ק דנקט הט"ז כאן בסי' צ"ד ס"ק י"ג לאו דוקא ר"ק כ"נ. ואני מוסיף עוד דלהכי באמת לא דק המחבר כאן ונקט לישנא דכ"ק הגם דבעי כ"נ משום דכיון דאינו אלא חומרא הכ"נ זאת לכן לא דק. והשתא מה מאד ניחא לפ"ז דברי הט"ז בסי' צ"ו סק"א דהקשה למה שם בסי' צ"ו דק המחבר ונקט כ"נ ובסי' צ"ד נקט כ"ק ולא דק בלישנא ותירץ דבסי' צ"ד כיון דיש ס' הרי הכ"נ אלא חומרא. דהא ע"כ מוכרחין אנו לפרש שם בסי' צ"ד ברישא דבעי המחבר ס' ולא סגי נטילה כדין חם לחם בלי רוטב לשיטתו ע"כ דמשום שהוא שמן הבליעה שבתוך הסכין (וזה דלא כמ"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז ודו"ק) או שהבשר שמן (ג"כ דלא כמ"א) או משום דדוחקא עדיף (והמ"א ע"כ סובר רק תירוץ וזה ודו"ק) כהש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ז. א"כ הרי הכ"נ אינו אלא משום חומרא לחוש להרשב"א דשם נסרך האיסור טפי לכן כיון דאינו אלא חומרא לא דייק לא המחבר ולא הט"ז בלישנם ונקטו כ"ק במקום כ"נ. משא"כ כאן בסי' צ"ו דאינו מתפשט יותר הרי זה הוא מדינא הכ"נ כמו בכחוש חם לחם דודאי כ"נ מדינא האיך אפשר שלא לדייק בעיקר וכלל גדול כזה דבידוע דכ"נ בעינן מדינא לנקוט כאן לשון כ"ק במקום כ"נ. זה כונתו של הט"ז שבסי' צ"ו סק"א. וז"ש הט"ז שם דהתם (גבי ט"ס וצ"ל גם) גם הקליפה "אינו "הכרח "כל "כך דהא יש ס' עכ"פ נגדו והיא רותח ומוליך הטעם בכולו עכ"ד. פירושו דאינו אלא חומרא כיון דמתפשט בכולו משום רותח ושמן או משום רותח ודוחקא כנ"ל. הרי לפי הכלל דהשמן רוקח והפמ"ג הנ"ל כ"נ אלא חומרא ואינו הכרח כ"כ דאלו בשלוהו בלי הכ"נ שרי בדיעבד לכן לא דייק ונקט כ"ק הגם דצריך ודאי כ"נ משא"כ כאן דאינו מתפשט כלל יותר מכדי נטילה פי' דהוה הכ"נ מדינא צריך לדייק בכה"ג ולינקוט לשון ברור ואמת וד"ל. ולפ"ז בהש"ס עצמו דפסחים שנקט סכו בשש"ת יקלוף מקומו לדברי הרשב"א אליבא דהט"ז קשה ודאי למה נקטו דיקלוף ולא יטול מקומו. ובהש"ס א"א לתרץ דלא דייק בלישנא. (ובאמת הפמ"ג בסי' ק"ה מש"ז סק"ז הביא קושיא זאת על הש"ס לפי הרשב"א אליבא דהט"ז ונשאר בצ"ע עיי"ש). ועוד יש לי לעצמי לבאר דהא קשה מאוד מהט"ז עצמו באותו ס"ק בסי' צ"ד ס"ק י"ג שסיים שם והביא שוב ראיתי באשר"י בפג"ה וכו' עכ"ל התם ג"כ קאמר אחר שיש ס' רק שיש חשש ממש מחמת מקום הנפילה בזה סגי בקליפה ולא צריך נטילת מקום כנלפע"ד פשוט עכ"ל הט"ז מה נוכל לפרש כאן דהא דייק היטב הט"ז לומר דרק כ"ק ולא כ"נ. אמנם גם זה ניחא דמוכרח לומר דרק על חום השחיטה קאי דבלא"ה חום של בית השחיטה אינו יותר מכדי קליפה ולא על רותח דהבשר. העולה לדינא לפי"ז להט"ז לא מהני הסברא דהש"ס דסיכה משהו עבדי לי' לשום דבר דלעולם ס' בעינן נגד הסיכה הגם שהוא משהו ודבר מועט. וגם חומרת הרשב"א דנהי דיש ס' בעינן כ"נ הכל כדינו ופליגא זה על הב"ח והש"ך ס"ק כ"ט דלדידהו משהו ודבר מועט לא בעינן ס' נגדם ואינו אוסר רק כדי קליפה ולא כ"נ כלל. כל זה הוא ע"פ האופן הא'. אמנם יש לפע"ד אופן ב' לפרש כאן דברי הט"ז בסי' צ"ד ס"ק י"ג באופן אחר דלא כהפמ"ג דבאמת נלפע"ד דהוא דוחק גדול מאוד אחרי רואינו שזכר הט"ז כאן יותר מעשרה פעמים לשון כ"ק שנימא כ"ז לא דייק בלישני' זה דבר שאין לו שחר. וגם הסיום שלו הנ"ל ילך רק על חום השחיטה ג"כ דוחק גדול. ועל כולם שישאר הש"ס בקושיא כאשר עשה הפמ"ג בסי' ק"ה מש"ז סק"ז ודאי קשה מאוד לכן אומר אני מלתא חדתא שהט"ז ז"ל חידש בעצמו דבר חדש דהרשב"א מודה דהיכא דהאיסור הוא דבר מועט אז מודה הרשב"א דאם יש ס' אינו אוסר עוד רק כ"ק ולא כ"נ. דכיון דהוא דבר מועט אינו נסרך ונדבק האיסור טפי במקום ההוא רק כ"ק ובזה לחוד הוא חלוק מאיסור שאינו מועט דאם נפל איסור שיותר ממשהו ומועט אז הא בעינן כ"נ לבד הששים ואלו סיכה דמשהו ודבר מועט אזי לבד הס' אוסר עוד כדי קליפה לחודא. והגע עצמך דכשנדייק מדברי הט"ז ז"ל גופא שם מבואר כמה שכתבתי דהא הט"ז אצל תיבת כדי קליפה כתב גם דבר מועט כמה פעמים. וז"ל שם אבל בסיפא שאב"י מותר מצד הסכין רק משום שמנונית שעליו והוא דבר מועט ויש ס' בשיעור קליפה נגדו וכו' ואפילו ברישא דיש ס' צריך קליפה במקום נפילת האיסור מועט בצלי ששם האיסור דבוק ונסרך ע"כ צריך לקלוף המקום ההוא עיי"ש היטב. והוא מדוקדק מאוד. והשתא מעתה נכון מאוד דברי הט"ז בסי' צ"ו וד"ל. ומתורץ בטוב טעם ודעת הש"ס דפסחים דבנטף מרוטבו דהתם ודאי מרובה מסיכה דהא בהדיא נקטו הש"ס שאני סיכה דמשהו עבדי ולא אמרו שם נטיפה משהו דנהי דגם נטיפה מועט אבל לא כמו סיכה. ודבר מועט כמו סיכה ברור הוא דרק כדי קליפה סגי לבד הששים. וכן נלפע"ד ברור ואמת:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה