אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן נ

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן נ

סימן מט

נשאלתי מאברך אחד אשר יש מרחצאות ומקוואות בכפרים הסמוכים לעירו. והמרחץ וגם המקוה עושים הישראלים בממון שלהם ולא יתערב זר אתם רק אחר שמתקנין המקוה כראוי אז שוכרין עכו"ם שיחמם המקוה לעת הצורך. וגם יעשה העכו"ם כל הנדרש ונצרך בעת תבאנה הנשים בית הטבילה והמקוה אינה סגורה כלל כל העת אם יש חשש בזה. שמא יפסול הנכרי את המקוה. והשבתי לו דלדעתי אין כאן בית מיחוש כל כך. דעד כאן לא חשש הרא"ש בתשובה ומובא בשו"ע (סי' ר"א סעיף ד' ובש"ך שם ס"ק ט"ז י"ז) אלא היכא שהמקוה היא של העכו"ם לגמרי. שהעכו"ם בנה אותה ותקנה לגמרי משלו ממש. ורק שבשכר שמשלמין לו מניח נשי ישראל לטבול בתוכה. ובאם לא ישלמו לו אין רשות להן לטבול בתוכה. אז דוקא חיישינן שמא בשביל שירצה להשביח מקחו ולהרגילם לרשותו. וגם כל אדם לא יכול לאמר לו מה תעשה אחרי שהמקוה שלו היא. ולכן יעשה מה שיעשה לפי דעתו לנקותה מן המים הסרוחים. ולשאוב תוכה מים שאובים נקיים. אבל כה"ג שהמקוה בעצם היא של היהודים. ואין להעכו"ם שום זכות וחלק כלל בה. א"כ הרי יש בזה שני סברות. א' כי למה נחשוש שיטריח לנקותה. כיון שאין עליו שום תרעומות כשלא ינקה אותה. ולא תהיה נקייה. כי אין הענין עליו. ולא יאמרו לו דבר. וא"כ למה יטריח א"ע. ואך יש לומר פן יכווין להכשיל לישראל במזיד. הנה גם לזה יש שני טעמים שלא לחשוש לזה. דהא כבר כתב הר"ן (פ"ק דע"ז דף י"ב) בסוגיא דהלכת לצור וכו' דלזה לא חיישינן שיתכוין להעביר הישראל היכא שאין לו הנאה מזה עיי"ש. וכן נפסק הדין בשו"ע (סי' קי"ח סעיף י') וע"ז בנוים גם דברי הש"ך כאן (ס"ק ט"ז) ודו"ק. ועוד הרי אפילו אם היה איזה סברא שתאמר שיהיה לו הנאה. אפ"ה הרי כיון שעיקר המקוה וכל השייך לה הוא של ישראלים. א"כ פשיטא דמירתת מאד. דהא חברך חברא אית ליה. ויתוודע הדבר להישראלים. ובודאי יודע אשר יעבירוהו מאומנתו ושכירתו. וישכרו אחר תחתיו וכה"ג היכא דמירתת שרי אפילו אם נהנה בהעברתו. אך ליתר שאת. פן תאמר דכיון דעכו"ם לאו דינא גמירי. ואינו יודע מנהגן של ישראל. ושמא יחשוב העכו"ם כי אין מגרע בזה כלל להיהודים. וינקה המקוה ויעשה כרצונו. וא"כ לא שייך שוב מירתת בכה"ג. וכאשר הסביר לנו הר"ן זה בטוב טעם ודעת (שם בפ"ק דע"ז) דמירתת לא שייך רק בדבר שיודע שיתרעמו עליו. ולא במקום שאינו יודע כלל המעשה הרע. אמנם עדיין יש לזה עצה נכונה. שהישראלים בעלי המרחץ יתנו אזהרתם תקיפה על הבלן העכו"ם. שלא יגע במימי המקוה כלל וכלל. ואם לא יקיים כאזהרתם אז יענישוהו ויעבירוהו. ואז ליכא שוב שום חשש. ואין צורך כלל שיהיה המפתח ביד הישראל כנ"ל למי שרוצה להחמיר. אבל באמת יש להקל ג"כ דכאשר תראה בכל הפוסקים הלא כולם מדקדקים בלשונם בזה הדין באומרם מקוה "שהיא "של "עכו"ם. היינו כנ"ל שהמקוה כולה היא שלו. אבל בנ"ד אשר המקוה של ישראל היא לא נזכר כלל בשום מקום חשש כל דהו. ועיין בלבושי שרד בחי' דינים ליו"ד (סעיף צ"ג) ג"כ הביא רק מקוה שהיא של עכו"ם עיי"ש ובביאורו (ס"ק ר"ה). אבל בכה"ג לא מצינו שום חומרא וטעמא דמילתא כבר נתבאר היטב:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה