ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן מא
ע"ד ששאלתני במעשה שהיה שטיגנו שומן. ואחר שהותך וגם עשו ממנו גריווין. לקחו את הגריווין בעודם רותחים מן הקדירה הראשונה. והריקו אותם לתוך קדירה צוננת. ואח"כ ראו שהקדירה הצוננת היא של חלב ב"י. ואמרת דיש לעיין בהלכה זו. אם ההלכה כהרש"ל דבגוש הוי כלי ראשון גם אחר שמונח בכלי שני. או הלכה כהחולקים עליו. הנה הלכה ידועה היא. דבהפ"מ מקילינן דגוש לא הוי כ"ר רק כ"ש. רק דבדבר גוש ודוחקא אז אמרינן דעדיין שם כ"ר עליו תמיד. ועיין בחכ"א (כלל ס' סי' י"ב) אמנם באמת לא ידעתי דבריך. דבודאי נעלם ממך דברי הש"ך (סי' ק"ה ס"ק ה') דבכה"ג אין חילוק. דהא עירה מן כ"ר והוי ק עירוי עליו ולא כ"ש. ותו דלעיקרא דדינא אין נ"מ בזה כל דאפילו אם הי' ודאי כ"ר ואפילו רותח ע"י האש ממש נמי מאי הוי. דהא אנן קיי"ל דבכלי ג"כ שייך דין תתאה גבר כמו במאכל ועיין רמ"א (סי' ק"ה סעיף ג' ובש"ך ס"ק י') מ"ש בשם הרש"ל ועיין בפמ"ג (שם ס"ק י') שהחליט דלהלכה העיקר כהרמ"א ועיין באחרונים שם ובחכ"א (כלל נ"ז סי' א'). וא"כ אפילו כהרש"ל דגוש הוי כ"ר מאי הוי. דהא עדיין עכ"פ צריכין לומר ג"כ תתאה גבר. וכיון שהקדירה צוננת לא נאסרו אלא כ"ק במקום שנגעו בהקדירה. ועיי"ש בחכ"א (כלל מ"ז סי' א'. ג'. וכלל נ"ז סי' ח') ולכן לדינא ודאי אם מכיר עדיין יטול במקום שנגעו בקדירה וישליכם. והשאר מותרים והקדירה נמי אסורה: