אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן כ

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן כ

סימן יט

עיין בשו"ע (סי' ס"ט סעיף כ') במעשה דרש"י שהביא המחבר דעת רש"י ואח"כ הביא דעת האוסרין וכתב ויש לחוש לכתחלה עיי"ש ושוב הביא דלפי דעת האוסרין אסור לאכול מהבשר עד שידיחנו יפה יפה עיי"ש. והט"ז, (בס"ק נ"ב) הקשה דהא רש"י ז"ל ודאי מודה גם כן דלכתחלה אסור לאכול הבשר לאחר מליחתו אלא אם כן ידיחנו ותירץ דכוונת המחבר דלפי דעת רש"י מותר להמתין בהדחתו עד לאחר שעה עד שירצה לבשלו ולפי דעתם אסור אלא צריך להדיחו תיכף ועיין פמ"ג שהקשה דהא רש"י ג"כ מודה דלכתחלה אסור להניחו בכלי שא"מ עיי"ש וראיתי לא' שהקשה על הפמ"ג דהא המחבר בעצמו כתב דלכתחלה יש לחוש לדבריהם. משמע דלרש"י אף לכתחלה מותר. ולדעתי נראה דעוד קשה דהא הש"ך לקמן (ס"ק פ"ו) כתב דמ"ש המחבר שצריך הגעלה להסכין היינו דוקא לפי דעת האוסרין. אבל לדעת המחבר שהכריע דדוקא לכתחלה אסור אם חתך בהסכין כשר בדיעבד. הרי להדיא דלדעת המתירין מותר לכתחלה לחתוך הבשר בסכין. וא"כ לפ"ז מותר לכתחלה ודאי גם להניחו בכלי שא"מ דחד טעמא להו בזה. אך לפענ"ד נראה דבר נכון. דהנה לכאורה מנין לו להפמ"ג להסביר כן בדעת רש"י. והלא לו יהא שלא יסתור דברי המחבר לדברי עצמו מצד איזה סברא אבל עכ"פ מנין לו זה. אמנם באמת למד כן מדעת רש"י (שם בסעיף ז') שכתב המחבר דבעינן שקודם ההדחה ינפץ המלח מהבשר ועיי"ש בש"ך (ס"ק כ"ז) שהוא כדי שלא יתערב דם שבמלח עם המלח ויבלע בבשר והוא מש"ס (חולין דף קי"ג ע"א) דרב דימי מלח במלח גללניתא ומנפץ לי'. ופירש"י במלח גסה שהדם נבלע בתוכה. הרי דגם רש"י סובר דבעינן ניפוץ במלח גסה. והנה זה הדין יסתור לכאורה לדין דידן דהא לדעתם שאין כח במלח לאחר מליחה להבליע דם בבשר והדם שבתוכה נתייבש הא קשה לכאורה א"כ למה צריך ניפוץ גם במלח גסה הא אין כח במלח לאחר מליחה כלום. אך באמת כיון דהאי דינא דניפוץ הוי רק לכתחלה וכמ"ש בשו"ע (שם סעיף ח') וא"כ יש לתרץ דהך דהכא שאני דדוקא בדיעבד סובר רש"י ז"ל דמותר אבל לכתחלה ודאי גם רש"י מודה דאסור להניח כך בלא הדחה דהרי בעינן לכתחלה לנפץ קודם ההדחה גם לדעת רש"י וכדכתב בב"י (סימן זה) וא"כ הרי קשה על המחבר דמדבריו משמע שהם מתירין לכתחלה אך באמת לק"מ דהא ודאי דכ"ע מודים דגם לרש"י בעינן נמי ניפוץ קודם וא"כ לפ"ז י"ל דהא דרש"י אינו אוסר להניח לכתחלה בכלי שא"מ היינו לאחר הניפוץ אבל קודם הניפוץ גם רש"י יודה דאסור להניחו לכתחלה בכלי שא"מ. ורק אחר הניפוץ כיון שהוא סובר דאחר שיעור מליחה הוי החתיכה צוננת וגם סובר דהציר היוצא ממנה לאחר שיעור מליחה הוא מוהל בעלמא ולא דם כלל א"כ ודאי פשוט הדבר דמותר לדידיה להניחו כך בכלי שא"מ דהא כבר נפצו המלח ואין כאן עוד שום חשש לדידי'. אבל לדעת האוסרין הסוברים דציר היוצא מהחתיכה לאחר שיעור מליחה ג"כ הוא דם וגם החתיכה רותחת היא כ"ז שלא הודחה פשיטא דאסור לדידהו להניחו בלא הדחה בכלי שא"מ. ובזה יתבאר לנו הכל על נכון דעל המחבר לא קשה דהא הוא קאי על בשר בלא הדחה ויכול להיות דאיירי שעשה כדין לכתחלה ודאי והיינו שנפצו רק שלא הודח. וכן יש לפרש דברי הטור עיי"ש. מש"ה הוצרך להביא דעת האוסרין אף על לכתחלה דלדעת רש"י כיון דלאחר שנפצו אין איסור לכתחלה ג"כ וכן לחתוך בסכין אחר הניפוץ ולא הודח עוד ג"כ מותר לרש"י אפילו לכתחלה. אבל הפמ"ג קאי לדברי הט"ז שהסביר דמותר להניח הבשר כך כשם שמונח בתוך שיעור מליחה כן יניחנו לאחר שיעור מליחה עד שיבשלו א"כ משמע דאפילו ניפוץ לא בעינן. ולזה שפיר הוקשה לו להפמ"ג הא ודאי דקודם הניפוץ גם לרש"י אסור להניחו לכתחלה בכלי שא"מ. אבל באמת אם נפרש דברי הט"ז דאיירי שנפצו ג"כ מקודם שוב לא יוקשה כלל על הט"ז בזה. והכל ניחא בס"ד:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה