אור ברסלב
ברוך השם שו"ת יורה דעה › סימן יד

ברוך השם· רבי משה רוטמן

שו"ת יורה דעה · סימן יד

סימן יג

נשאלתי באשה אחת שבאה להשגיח בכלוב של עופות ומצאה בתוך השמנה עופות שבכלוב שהיתה עוף אחת נשוכה בבטנה שקורין ציגעסין ולקחה את העוף בעודה חי' והניחתה בתוך החצר. ואח"כ במשך איזה ימים ראתה עוד הפעם על עוף אחת מן הכלוב שהיא נשוכה כנ"ל ולקחתה חי' והניחתה בתוך החצר. ואחרי כן בעוד ימים אחדים כאשר לא היו בתוך הכלוב רק שלשה עופות שלימים מצאה עוף אחת מן השלשה שהיתה נשוכה בראשה שקורין ציפיקט. וגם נשוכה בבטנה כנ"ל והיא מתה. ונשארו עוד ב' עופות שלימים בתוך הכלוב וב' עופות הנשוכות שהן בתוך החצר. ושלשה עופות בשלו מהם בתוך הזמן הזה. ועתה יש לברר הדין מן הב' עופות השלימים וגם מן הנשוכים וגם מה דין הכלים שנתבשלו בהם מבשר העופות שנשחטו בינתים. ואחרי אשר חקרתי מתחלה אם ראו שם איזה דורס וכיוצא. והשיבו לי שלא ראו שם לא ברדלס וחתול ולא שונרא כלל רק שהחצר ההוא מוחזק שיש שם עכברים גדולים למאוד שקורין בלע"ז שצירעס וכמה פעמים ראו האנשים אותן העכברים כי המה גדולים עד מאוד. ואמרתי לחוות בזה דעי כפי מה שנלפע"ד. גרסינן בש"ס (חולין דף נ"ב ע"ב. נ"ג ע"א) חתול ונמייה יש להם דריסה אף בגדיים וטלאים. חולדה יש לה דריסה בכל העופות. וכן פסקו כל הפוסקים ועיין בשו"ת (חת"ס סי' נ"ח בחיו"ד) שזה החולדה שהוזכרה בדריסה הוא מין חיה ולא מין שרץ. ולכן כתב שם דשרץ שקורין ראטא"ץ אע"ג שגדול הוא בגידולו מאד. אעפ"כ אינו מרע חזקת כשרות של הנשארים בהכלוב וכדומה. רק י"ל שהמוכה בעצמו צריך בדיקה בגופו כמו קוץ שנתחב לחלל הגוף עיי"ש. ובאמת זהו מרומז בלשון רש"י ז"ל שם ד"ה נמייה שכתב מין חיה הוא עיי"ש ולפ"ז דכללא הוא דשרצים אינם דורסים י"ל ודאי דכל פעם שרואין עוף נדרס שמא מהשצירעס והשרצים המצויים שם בבית נעשתה זאת. והלא החת"ס עצמו (שם בסי' ס"ד) החליט לומר דבעופות ספק שונרא שכיח טפי בבית עיי"ש. אלא צ"ל הטעם דנהי דאמת הוא שהשרצים והעכברים נמי מצויין אפ"ה יש חילוק ביניהם שהשרצים מקלקלים בשיניהם במקום הרך. אבל הדורסים לעולם דורסים ע"פ רוב על הראש של הנדרס וכאשר נראה לכל זה הדבר. ולכן מדויק לשון השו"ע והפוסקים שנקטו קטע "ראשו דוקא. ולכן מה"ט כשיש קטוע ראש או פצוע בראש עוף תלינן לחומרא לומר שנדרס מחתול כי מעשה זו מצוי להדורסים לדרוס בראש. ולפ"ז בנ"ד שנשיכת הנושך הוא בבטן לחוד הא שוב יותר מצוי לומר שלא נדרס ממין הדורס רק שנשכתן השרצים. ועוד דאפילו אם נימא דלא הוי מצוי מ"מ הא י"ל דהוי ס"ס ספק נכנס דורס ספק לא נכנס רק שרץ. ואת"ל דורס נכנס ספק ביד ספק בשן דכבר נפסק ההלכה דאין דריסה רק ביד הדורס ולא בשן. ומכ"ש היכא דמצוי עכברים יותר מחתולים פשיטא דכשר דבאמת בכל הפוסקים המפורשים לא נמצא דין דחוששין רק עכ"פ בראינו שהי' דורס או שמצוי. אבל ספק ארי ספק כלב פשיטא דחזקת בהמות באינם נדרסין קיימי ועיין ש"ך (סי' נ"ז ס"ק ל"ב) ובפמ"ג שם. ועיין בינת אדם (כלל כ"ה) ובלא"ה יש להסביר עוד דע"כ לא החמירו בספק דרוסה רק משום דמחזיקין מאיסור לאיסור והיינו משום דבהמה בחיי' בלא"ה בחזקת איסור עומדת. וזהו היכא שנולדה הריעותא בחיי הבהמה או העוף דאז היא בחזקת איסור שאינה זבוחה אבל הכא בנ"ד לענין העופות ששחטו מקודם שנודע האיסור הרי כבר הם בחזקת היתר ברור דלא חיישינן להחמיר בהם עוד דהעמדנו אותן בחזקת היתר. ולענין הב' עופות השלימים שהם עוד בכלוב שהיו מקודם שלשה וא' מהן נמצאת מתה כנ"ל הנה יש לצדד לכאורה כסברת הג' מסאילא ז"ל האמורה לעיל דהוי מקום רחב ובכה"ג דנמצא קטע ומת רק אחת א"כ הרי ממ"נ אם הי' הדורס בתוך הכלוב הרי קטע ראשו דחד מנהון ונח רוגזי' ואם הי' בחוץ על הכלוב הוי לדידי' מקום רחב. ואך אם הי' הראש לחוד נפצע הי' סברא להחמיר על הנשארים כיון דהאחרונים מחמירין כהצ"צ ולא כהש"ך (שם ס"ק כ"ה) דדוקא קטע ראשו לגמרי אבל בכה"ג שלא נקטע ראשו לגמרי א"כ י"ל השתא בבוקר מת ולא בשעה שבא עליו הדורס וא"כ לא נא רוגזי אז. ומ"מ בנ"ד דגם בבטן היא נשוכה וזה דרך השרצים לעשות כן א"כ יש סברא לתלות בעכבר ובצירוף דעת הג' מסמילא דהוי מקום רחב וגם בצירוף דעת הפמ"ג שפוסק כהש"ך דאם נמצא אמרינן ג"כ דנח רוגזי' התרתי השני עופות השלימים שבתוך הכלוב. ואלו הב' עופות הנשוכות שבתוך החצר אמרתי דעכ"פ כקוץ לחלל הגוף הוי ונמי בעי בדיקה:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה