ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן יב
לברר בקיצור ההלכות בטרפות העצמות. אם נשבר הבוכנא של יד הבהמה ונתעכלו היתרות אז אפילו אם הגיד הדק שלם ויפה אפ"ה הבהמה טרפה גם בהפ"מ. ואם נאבדו היתרות בלא בדיקה אפילו אם אנו רואין שהגיד הדק נתעכל אפ"ה הבהמה כשרה גם באין הפ"מ. אם נשמט ולא יצא לגמרי מהבוכנא או שנשבר העצם סמוך לגוף דהיינו בתוך ד' אגודלים לגסה וב' לדקה אז אם נתעכלו שני הניבין בבירור אם יש הפ"מ כשרה ובאין הפ"מ טרפה ואם נאבד אחד מן הגידין קודם בדיקה ולא נודע אם נתעכל אז גם באין הפ"מ כשרה. ואם נראה ריעותא מעבר לצלעות כגון צרירת דם אז בין נשמט לבד בין נשבר למעלה מחצי עצם לגוף אז גם בהפ"מ טרפה אפילו כששני הניבין שלימים. רק היכא שלא שהתה כלל בין השמוטה או השבירה להשחיטה אז יש לבדוק את הריאה בפושרין ואם אינה מבצבצת כשרה. ואם נשבר למטה מחצי עצם אז גם אם אנו רואין שנצרר הדם כשרה גם באין הפ"מ אפילו אם נתעכלו כל הניבין. זהו דין ידי הבהמה. ואלה המה דיני גף העוף. אם נשמט גף העוף מעיקרו טרפה ודאי גם באין ריעותא כלל. וכמו כן אם נשברה הבוכנא ג"כ דינה כנשמט. ואם הגף לא נשמט והבוכנא קיים רק שנשבר העצם הראשון אז דינו כך. אם נשבר סמוך לגוף דהיינו שאין אגודל מהשבר עד הגוף ולא נקשר שאשי"י גם אם נקשר שעשי"י מ"מ טרפה גם בהפ"מ אפילו שאין עוקץ בהשבר ולא שום ריעותא. אבל אם נקשר שאשי"י אז אם אין עוקץ ואין ריעותא ואין שום שינוי בבשר שעל השבירה כשרה בהפ"מ ואין צריך לחפש אחר ריעותא. ואם יש אגודל בין השבר לגוף אז כשרה גם בלא נקשר כלל אפילו אם יש עוקץ. אך אם ראו צרירת דם מעבר לצלעות אז טרפה בכל העצם הראשון. אבל א"צ לחפש אחר צרירת דם. רק אם יש עוקץ אז יש לחפש אולי נצרר הדם. ודין האבר הנשמט או הנשבר במקום שאין עושה אותה טרפה כך הוא דלעולם אפילו היכא שעור ובשר חופין ואנן מכשירין את הבהמה או העוף אפ"ה האבר עצמו אסור מדרבנן ומצריכין תמיד לכתחלה להשליך את האבר מדין פרוש. וזהו ממנהגא עיין פמ"ג בשפ"ד (סי' נ"ה ס"ק י') ואם נקשר שאשי"י אז גם אם אין עור ובשר חופין אפ"ה כשר גם האבר לכתחלה. ואם נקשר שעשי"י אז אם עור ובשר חופין בכל הפרטים וליכא ריעותא בעור ובשר גם האבר כשר אפילו לכתחלה. ואם אין העור ובשר חופין נהי דמכשירין הבהמה או העוף אפ"ה כיון דנקשר רק שע"ש לכן אוסרין את האבר אם אין עור ובשר חופין או שיש ריעותא בעור ובשר. וכלל הדבר דבמקום שעושה אותה טרפה רק שהקשירה או החיפוי מצילין. וכן במקום שאין עושה אותה טרפה דג"כ האבר אסור מה"ת אז נמי הדין דביש תרתי לטיבותא שאם נקשר שעשי"י אך שהעור ובשר חופין ושלימים הם לגמרי אז דוקא מתירין גם האבר אפילו לכתחלה. דכללא דמילתא דכל היכא שנקשר שאשי"י. או שעשי"י אך יש מעלה לזה שעור ובשר חופין ושלימים אז אין שום חשש גם על האבר כלל וכלל. אם נשבר הקולית סמוך לגוף אגודל בעוף ולא נקשר כלל. הלבושי שרד אוסר דתרי קולי בהפ"מ לא מקילינן אך השם ארי' בהשמטה לח"א השיג עליו ומיקל תרי קולי בהפ"מ עיי"ש. ואם רחוק אגודל אפילו לא נקשר כלל כשר בהפ"מ אם עור ובשר שלימים ויפים כראוי וחופין את רובו. ובנשבר השוק במקום צומת הגידין אפילו סמוך לבוכנא אם בעוף היא ודאי טרפה אבל באוזא אם רק נקשר אפילו שעשי"י אפ"ה בהפ"מ באוזא בקיאין אנו בבדיקה של הגידין עצמן ואם הם שלימים ויפים ולא נפסקו ולא נתעכלו כלל וכלל ולא נמצא שום מראה רע כשר. ולא כדין עשה אחד בסביבות פה ושמו רי"ש שהטריף אוזא קודם שחתך השוק ולא ראה כלל עדיין את מקום השבר בתוך הבשר איך הי' אם נקשר או לא. והביט בעיניו והטריף. ובאמת לא למראה עיניו ישפוט המורה בזה דהא יכול להיות שנקשר ג"כ ואף אם נקשר רק שע"ש אפ"ה בהפ"מ אנו בקיאין בבדיקה בצומת הגידין באוזא. ואם יראה לנו לעינים שהם שלימים יהי' כשר ובפרט שיכול להיות שמא יהי' הקשירה שאשי"י דאז לכ"ע סגי בב' אצבעות: