ברוך השם· רבי משה רוטמן
שו"ת יורה דעה · סימן ז
המחבר בסי' ל"ג הביא דין הש"ס (חולין כ"ח ע"א) בבר אווזא דרבא דאתיא כי ממסמס קועא דמא שאין חוששין לספק דרוסה לבדוק כל החלל כולו אך חוששין לספק נקובה. ועיין בש"ך (ס"ק ט"ו שם) ודבריו מרפסין איגרי ואין פורש למו דהא המחבר אומר בפירוש שאין חוששין לדרוסה והש"ך נקיט ואזיל לשיטתו שפוסק כרש"י גבי דרוסה. ומה ענין זה לדרוסה וגם מ"ש הש"ך על הרמ"א דבריו תמוהים. אך לבאר דבריו יש להקדים שני הקדמות לזה. א) בתוס' (שם דף כ"ח ע"א) ד"ה אתא וברא"ש (פ' השוחט סי' ג') הקשו על מה שאיתא בש"ס (שם דף נ"ג) ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא. מאי נ"מ כיון דבכלבא נמי בעינן בדיקה ותירצו שני תירוצים. תירוץ א' דנ"מ דאילו ספק דרוסה בעי בדיקה נגד כל החלל ובספק נקב בעי בדיקה רק נגד הסימנים בלבד. תירוץ הב' דבספק דרוסה אפילו לא האדימו הסימנים אלא משהו ג"כ טריפה. עיין שם. וביאור דבריהם הקדושים בתירוץ ב'. והלא גם בנקב לא בעינן יותר ממשהו דהא כלל גדול הוא דנקב משהו טריפה וכמ"ש בריש פ' אלו טרפות אלא ברור כוונתם בזה דבספק דרוסה אפילו לא האדימו רק משהו טריפה פי' ובאדמימות משהו לא בקיאינן ואין שייך בדיקה בזה וטריפה אפילו כשבדק. אבל לגבי נקב מהני בדיקה כידוע. ב) הקדמה שני'. דהר"ן ז"ל פ' השוחט הקשה על שיטת רש"י ז"ל דסובר דאין בדיקה בחוץ אפילו לענין נקב וא"כ למה נקטו בש"ס (שם דף מ"ג ע"ב) דנ"מ לספק דרוסה הרי נ"מ לספק נקב נמי. ותירץ על זה דנהי דרש"י ז"ל סובר דלא מועיל בחוץ אפילו לענין נקב היינו בנקב במקום שאינו ידוע אבל במקום ידוע גם רש"י מודה דמהני בדיקה אפילו בחוץ עיי"ש. ובזה יתפרש לנו דברי הש"ך באר היטב דהנה הש"ך הקדים (שם בס"ק ז') דצואר מלוכלך להמחבר חשוב מקום ידוע ולהר"ב מקום שאינו ידוע. דאילו הי' נחשב להמחבר צואר מלוכלך למקום שאינו ידוע לא הי' מועיל בדיקה גם בפנימי עיי"ש. ולזאת דברי המחבר תמוהין לשיטת הש"ך בתרתי. א' למה כתב אין חוששין לספק דרוסה לבדוק נגד החלל. הלא זה הוא רק תירוץ הא' שבתוס' ורא"ש אבל לתירוץ השני הרי ספק דרוסה לא בקיאינן בבדיקה בסימנים כלל דאדמימות משהו לא מינכר. וע"כ לומר דהמחבר פליג על זה וסובר כרש"י דאין חילוק בזה דבין דרוסה ובין נקובה בחוץ אין בדיקה ובפנים יש בדיקה. הרי לרש"י נמי אם הנקב במקום ידוע מועיל בדיקה אף בחוץ. ורש"י מפרש בהדיא דההיא דממסמס קועי' דמא דלא מועיל הבדיקה מבחוץ. וע"כ דכיון דכל הצואר מלוכלך הוי מקום שאינו ידוע וא"כ להמחבר נמי יהי' זה אינו ידוע ולא מועיל בדיקה אף בפנים. ולזה תירץ הש"ך פי' בפנים וכו'. והיינו דלעור החיצון הוי אינו ידוע ולעור הפנימי הוי ידוע והמחבר סובר רק כתירוץ הא' שבתוס' ורא"ש דאזיל לשיטתו שפוסק (בסי' נ"ז) כרש"י פי' ולא כתירוץ הב' שבתוס' ורא"ש הנ"ל. והרמ"א פוסק כתירוץ הב' דלא בקיאינן בבדיקה לענין דרוסה כנ"ל: