ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן צ
הנה המקדש במלוה דאינה מקודשת (קדושין דף ו') היינו טעמא דמלוה להוצאה ניתנה. הלכך הממון דידה הוא. דהא אינה מחויבת לשלם לו המעות גופי' שהלוה לה. ודעתה אזוזי ולא אהנאת מחילת המלוה. הלכך אינה מקודשת. כיון דלא יהיב לה מידי. והנה זה משך רב שהי' קשה לי. א"כ כיון דמשום טעם דמלוה להוצאה. א"כ גם אם יקדש במלוה שיש לו על אחרים. נמי לא תהא מקודשת. כיון דלא יהיב לה מידי. ושאלתי את פי מורי הגאון הר"ן והשיב לי אמת שקשה. אבל הלכתא בלא טעמא שווינהו רבנן כמ"ש במסכת גיטין (י"ד) ועמו הסליחה. דז"א דה"ט אינו אלא לשמואל דאפילו במלוה במעמד שלשתן קנה. ואינו יכול למחול דהלכתא בלא טעמא הוא. אלא הא בהדיא אי' (בהר"ן שם פ"ב דקדושין) דבמלוה דאחרים דעתה אהנאה שיש לה. ולא אזוזי. וא"כ קשה למה גם כאן לא נימא דעתה אזוזי. ולהיפך למה גם שם לא נימא דעתה אהנאה וצע"ג בזה: