אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן סח

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן סח

סימן סז

יש להסתפק בהא דקיי"ל באכילה שביוהכ"פ דלחייבו כרת בעינן שיאכל דברים הראוים לאכילה כמבואר (פ' יוהכ"פ דף פ"א) מהו הדין באכילה שע"י הדחק אי מיקרי זה ראוי לו וחייב או אינו ראוי ופטור. והנה באכל שלא כדרך אכילה כגון חלב חי חקירה זו איתא בשו"ת שאגת ארי' (סי' ע"ו) וכתב שם דחייב ביוהכ"פ. ובשו"ת שואל ומשיב רביעאה (סי' נ"ה בח"א) השיג עליו ופוטר. אבל בנידון כזה שאכל ע"י הדחק יש לעיין. ולבוא לעמק הביאור לפשוט הספק הזה יש להאריך קצת:

הנה בש"ס (ב"ק דף ק"י ע"א) אמרינן אכילה דכי אכיל ע"י הדחק אכילה גסה היא ואכילה גסה לאו אכילה היא עיי"ש. וא"כ מפשטות לשון הש"ס מבואר דשניהם דומים זה לזה. אכילה ע"י הדחק ואכילה גסה וכיון דקיי"ל (יומא דף פ' ע"ב) אמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור לא תעונה כתיב פרט למזיק. וא"כ כיון דשניהם דומים זל"ז. כמו האוכל אכילה גסה פטור. כן גם האוכל ע"י הדחק פטור. אבל לפ"ז יוקשה לנו מאד. דהא קיי"ל (שבת דף ע"ו ע"א) דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה. וכן מבואר גם (בב"ק דף י"ט ע"ב) דבהיזק דשן בעינן שיאכל דבר הראוי לו ואפ"ה אמרינן שם דאוכלים הראוים לו ע"י הדחק מיקרי ראוי לו וכ"כ גם הר"מ (פרק י"ח מהלכות שבת. ופ"ג מהלכות נזקי ממון) דע"י הדחק ראוי מיקרי. ומכ"ש לפי גירסתינו בש"ס שם דריש לקיש סובר דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה והכא בפ' יוהכ"פ סובר הוא עצמו דאכילה גסה לאו אכילה היא. וא"כ לפי הש"ס דב"ק דשוין זל"ז סותרים דבריו אהדדי. אך באמת נראה דלעולם שניהם דומים זל"ז כמבואר בב"ק. וכן גם הסברא נותנת ששניהם דומין זל"ז. דהא על פי' אכילה ע"י הדחק מפרש רש"י ז"ל (בפ' כיצד הרגל שם י"ט) דכל דבר דאין אורחי' למיכל בכל שעה הואיל ואורחי' למיכלינהו ע"י הדחק כשהן רעבין ראוין להן קרינן ושמי' אכילה אף היכא דאכלה אותן שלא ע"י הדחק עכ"ל רש"י שם. וכן פירש שם הנימוק"י עיי"ש. אלמא דכל דבר דאורחי' למיכל בעת שהוא רעב ראוי קרינן לו אף כשאכלו בעת שהוא שבע. א"כ הא ודאי דזהו פי' של אכילה גסה ג"כ דפירש"י שם דמחמת שהי' שבע כל כך מאכילת הערב עד שנפשו קצה באכילה א"כ אם הי' רעב הי' ודאי אוכלן. רק מחמת שכבר אכל כל צורכו לכן אין ראוי לו עוד שום אוכל בעולם. וכל אוכלים נקראים אינם ראוים לו. הרי משמע להדיא שדומים זל"ז דהא שניהם בחדא מחתא נינהו. ונשאר לנו הקושיא הנ"ל. ולכן נלפע"ד לומר דלעולם גבי היזק דשן דאמרינן התם שע"י הדחק ראוי קרינן לה התם נמי אכילה גסה ראוי קרינן לה. והכא ביוהכ"פ דבאכילה גסה פטור גם באכילה ע"י הדחק נמי פטור. וטעם הדבר נ"ל לומר דבשלמא לענין היזק דשן בעינן שהשן לא יהי' משונה כגון שאם אכל אוכלים שאינן ראוים לו כלל אף בעת שהוא רעב אז הא פטור הוא מלשלם משום דהוה משונה ואינו משלם רק חצי נזק. ע"ז שייך לומר דאוכלין שראוין כשהוא רעב אף כשאכל כשהוא שבע אפ"ה לא הוי משונה וחייב לשלם נזק שלם. אבל לענין אכילה ביוהכ"פ דבעינן שביום הזה תתענה נפשו מתאוות הגוף הלכך ודאי דכמו דאכילה גסה פטור משום דלא תעונה כתיב וכשאכל אכילה גסה עדיין עינוי הוא כיון שלא נהנה מהאכילה הזאת. כן נמי באכל אוכלים הראוים לו כשהוא רעב ואכלן כשהוא שבע עדיין לא נהנה מאכילה זו א"כ מה מועיל לנו מה שהי' ראוי לו אם הי' רעב. אבל השתא הא הוא שבע ואינם ראוים לו. וכמו באכילה גסה שהאוכלים היו ראוים לו ודאי כשהוא רעב אפ"ה כיון שבעת הזאת אינם ראוים לו פטור ולא תלוי דוקא מה שהאוכלים לא יהיו ראוים. דזהו מפורש במשנה אכל אוכלים שאינם ראוים פטור כגון שתה ציר או עשבים המרים וכמ"ש בר"מ הלכות שביתת עשור. לזה בא ריש לקיש וחידש לנו דאף היכא שהאוכלים ראוים אפ"ה אי גברא אין ראוי נמי פטור דבעינן תרווייהו האוכל והמאכל ששניהם יהיו ראוים להאכילה א"כ ודאי נמי אוכלים שאין ראוים לו רק ע"י הדחק כשהוא רעב אפ"ה אם אכלם כשהוא שבע מ"מ הא בעת השביעה גברא לא חזי לאלו האוכלין ושפיר נתענה באכילה זו. ולכן דומה ממש לאכילה גסה:

אך נראה לדקדק עוד בזה דהנה יש לעיין איך יהי' הדין בכל האיסורים אם אכלם ע"י הדחק מה דינם. ובשלמא אכילה גסה דפטור ביוהכ"פ ודאי י"ל דחייב בשאר איסורים דהא אכילה הוא ושפיר ראוי לו ודוקא ביוהכ"פ הוא דפטור משום דכתיב לא תעונה. רק שהמל"מ (פ"ה מהלכות יסודי התורה) חתר והעלה דבשאר איסורים נמי פטור. ועיין בשו"ת נוב"י בהשמטה ובשואל ומשיב (רביעאה ח"א סי' נ"ה) אבל אעפ"כ איך הדין באכילה ע"י הדחק בשאר איסורים אי פטור או לא. מי ואמרינן דהוי כמו אוכל שלא כדרך הנאה דקיי"ל כר' יוחנן פסחים דף כ"ג ע"ב) דפטור או דזה מיקרי ראוי לו והוי כדרך הנאתן. ונלפע"ד לומר דזה תלוי בפלוגתא דרבותינו הראשונים ז"ל דהנה בש"ס (שבועות דף כ"ג ע"ב) איתא דפרכינן שם דברישא קתני האומר שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינם ראוין פטור ובסיפא קתני שאם אכל נבילות חייב והא נבילות נמי אינם ראוים מיקרי ומשנינן רישא בסתם וסיפא במפרש. והנה לפ"ז הוי הדין דאם נשבע סתם ואכל נבילות דפטור. דנבילות אינו ראוי מיקרי. ועיי"ש (דף כ"ד) בפירש"י ז"ל ד"ה אלא כדרבא לא תימא כאן בסתם כאן במפרש אלא כולה בסתם ולא קשיא דנבילות ראוי מיקרי רק אריא הוא דרביע עלייהו עכ"ל רש"י ז"ל. ונראה לפענ"ד דרש"י אזיל כאן לשיטתו שפירש במשנה (סוכה דף מ"ב) מקבלת אשה מיד בנה הלולב וכו' ומפרשינן בש"ס שם דמהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא. אימא לא תקבל קמ"ל ופירש"י ז"ל שם דכיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. עכ"ל. אלמא דכל דבר הראוי לשום אדם אחר תו ראוי לכל קרינן בו מש"ה שפיר כתב רש"י ז"ל גם כאן דנבילות ראויין לאכילה מיקרי דכיון דראוין לעכו"ם אף דלישראל אסור אפ"ה משום דלעכו"ם ראוי הוא גם לישראל נקרא ראוי רק דאריא הוא דרביע עלה. שישראל אסור לאוכלן משום גזירת השי"ת אבל באמת מיקרי ראוי. א"כ לפ"ז ה"נ באכילה ע"י הדחק. כיון שראוי לאדם אחר כשהוא רעב גם לזה שהוא שבע נקרא ראוי. והויא אכילה ושפיר חייב. דכדרך הנאתן מיקרי:

אבל לפי שיטת הר"ן שם בשבועות שגורס בענין אחר עיי"ש וסובר דנבילות מיקרי אינו ראוי. כמו עפר ושארי דברים שאינם ראוים לאכילה כלל לשום אדם בעולם וכן נבילות נמי אינו ראוי לישראל כלל. הלכך אם נשבע סתם שלא יאכל ואכל נבילות פטור כמו אם הי' אוכל עפר ממש. משמע דכיון שאינו ראוי לאדם זה אינו ראוי כלל מיקרי אף שיש אדם דהוי ראוי לו. זו הוא שיטת הר"ן עיי"ש. א"כ לפ"ז י"ל דאכילה ע"י הדחק בשאר איסורים נמי אינו ראוי מיקרי וכן הנשבע סתם שלא לאכול ואכל אכילה ע"י הדחק פטור דאינו ראוי מיקרי. זהו הנראה ברור לפענ"ד. והא דאיתא (שבת דף ע"ו) דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה. וכ"פ הרמב"ם ז"ל (פרק י"ח מהלכות שבת) היינו רק לשיטת רש"י שם. אבל הר"ן פירש שם בהדיא במשנה שם דפטור עיי"ש. והרי"ף ז"ל השמיט שם הפלוגתא בזה. ולפ"ז יוצא לנו הדין דבשאר איסורים זה תלוי בפלוגתא דרבוותא הנ"ל. וכן גם ביוהכ"פ אם אכל אכילה ע"י הדחק נראה דמ"מ חייב לשיטת רש"י ז"ל ולא דמי לאכילה גסה דפטור דהתם טעמא דמילתא משום דמזיק את גופו אבל אם אכל ע"י הדחק כיון דאין מזיק הוא חייב על האכילה דכיון דראוי הוא כשהוא רעב ראוי נמי כשהוא שבע וכשיטתו בסוכה שם ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה