ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן מד
במשנה (נדה דף ב' ע"א) אמרו אע"פ שאמרו מטמאה מעל"ע אינה מונה אלא משעה שראתה. ופירש"י ז"ל שם אע"פ שאמרו וכו'. אשאין לה ווסת קאי עכ"ל. ומקשים על זה דלמה הוצרך לפרש כן וכי איך סלקא אדעתין לפרש באופן אחר הלא מפורש במשנתינו דאשה שיש לה ווסת דיה שעתה. ואמרתי די"ל דהנה בש"ס לקמן (דף ד' ע"ב) אמרינן דמתניתין דקתני כל אשה שיש לה וסת די' שעתה ר' דוסא היא. ורבנן פליגי עלי' וסברי דאשה שיש לה ווסת נמי מטמאה מעל"ע ואפילו בשעת ווסתה. והנה מדנקטו חכמי המשנה אע"פ שאמרו בלשון נסתר לרבים ע"כ לכאורה דקאי לרבנן דפליגי על ר' דוסא דאי לר' דוסא הו"ל לומר אע"פ שאמר וא"כ הרי לרבנן גם אם יש לה ווסת נמי מטמאה מעל"ע ושוב יש לנו לומר דגם אאשה שיש לה ווסת קאי. לכן פירש"י דרק אשאין לה ווסת קאי. ואך באמת מנ"ל לרש"י לפרש כן דילמא אתיא אליבא דרבנן וקאי רק אאשה שיש לה ווסת אבל אם אין לה ווסת מונה נמי מן מעל"ע אבל באמת הוכיח רש"י ז"ל פירושו דקיי"ל כל היכא דאיכא לאוקמא לקולא ולחומרא מוקמינן לחומרא וא"כ הרי אם נפרש כרבנן אתיא מזה קולא דבאין לה ווסת מונה גם למפרע מן מעל"ע. אבל השתא דמפרשינן אאין לה ווסת לחוד דאפ"ה אינה מונה אלא משעה שראתה והוי לחומרא. וגם לשון שאמרו ניחא דשפיר מתפרש בלשון רבים על כ"ע על ר' דוסא ורבנן דאע"ג דלכולהו מטמאה מעל"ע אבל אינה מונה וכו':