ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן מ
עיין בש"ס שם (דף נ"ח ע"ב) שאמרו בלישנא דרבא דבן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור משום דודבק אמר רחמנא ופירש"י שם דשלא כדרכה אין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו עיי"ש. וא"כ קשה דהא הי' לנו לפטור בן נח אם בא על הבהמה דהא בבא על הבהמה פשוט יותר שאין כאן דבק. דברור הוא שאין גוף הבהמה נדבקת להאדם בשום פנים. ואין להבהמה שום הנאה מביאת אדם. וכמו שאמרו בהדיא (במשנה נ"ד) אם אדם חטא בהמה מה חטאת. פי' שלא נהנית מזה. ואפ"ה ההלכה פסוקה אצלינו. דאם בן נח בא על הבהמה דחייב. ואע"ג שיש לדחוק ולומר דיש הנאה לבהמה מביאת אדם ומ"ש שלא חטאה ר"ל שאין בה דעת. ולכאורה יש להוכיח כן גם מהש"ס דיש הנאה להבהמה והוי דבק עם האדם מדלא ילפינן איסורה מודבק כמו דילפינן זכר מתיבת ודבק. ורק ילפינן מדכתיב והיו לבשר אחד שזרע יוצא מהם ונעשה בשר שניהם אחד בו לאפוקי בהמה שאינה מולידה מן האדם ואין בשרן נעשה אחד ע"ש (דף נ"ח ע"א) בפירש"י ד"ה מי אלמא דמדכתיב ודבק ליכא למילף האיסור. והיינו לכאורה משום דזה נמי הוה דבק עמו והיינו דיש לה הנאה. ואף שאין ראי' מוכרחת מזה ויש לעיין בדבר כי כמה נפקותות איכא בזה. אך אין עת האסף פה. אמנם גם אם נחליט כן דיש הנאה לבהמה וא"כ שוב לא קשה מזה. אבל עכ"פ יהי' קושיא הנ"ל על זכר. דהא בזכר ודאי שאינו נהנה הנשכב. וכמו שפירש"י בהדיא (שם ד"ה ודבק) ועיקר איסורו אנו למדין דכתיב ודבק ולא בזכר. שאינו דבק עמו שאין לו הנאה. וא"כ קשה מאד אדרבה כיון שאינו דבק עמו יהי' פטור. וכ"ש הוא מביאה שלא כדרכה באשת חבירו. אמנם באמת המעיין בכ"מ (פרק ט' מהלכות מלכים הלכה ז') בסוף דבריו שם. יראה שהסביר מילתא בטעמא. דמיעוט שלא כדרכה קאי רק על אשת חבירו. אבל לא בכל העריות האחרות. דבהן גם שלא כדרכה חייב. ושוב לא קשה כלל מזכר. ובזה יתורץ נמי הקושיא הראשונה מבהמה. דגם אם נימא שאין לה הנאה אפ"ה חייב. ויותר מזה דגם שלא כדרכה בבהמה דודאי אין לה הנאה ג"כ חייב: