ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן ח
איתא בש"ס (ראש השנה במשנה ד' כ"ו ע"ב) שופר של ר"ה של יעל פשוט ושני חצוצרות מן הצדדים שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. והביא ברמב"ם ז"ל (פ"א מה' שופר) שבמקדש היו תוקעין וגם בחצוצרות אבל לא במדינה. שאנו מדייקין דיוקא דקרא הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות אבל בעלמא לא. ומה מאוד יש כאן מקום להפליא. דהנה גם בתיבות התורה הקדושה יש לן סדר נכון ונשא דבהו לא אמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה אלא כל הכתוב כתוב קודם כדרך שדקדקו בתורת כהנים על פסוק ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת הלא חטאת קודם לעולה ואמרו לא הקדימה הכתוב אלא למקראה פי' דתהא כתובה בתורה קודם אבל במקום אחר הקודם במקרא כן קודם. וכן אמרו כל המוקדם בפסוק דשבעת המינים מוקדם לברכה. וכן תראה בש"ס (גיטין נ"ח) אסור לטעום קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת. וכן לא לבד בתורה שבכתב אלא גם בתורה שבע"פ כמשנה נמי דייקינין כן כאשר תראה בש"ס (שבת ריש פ' מפנין) דאמרו גדולה הכנ"א מביהמ"ד דתני מפני האורחין והדר מפני ביטול ביהמ"ד יעוי"ש. וביותר מזה ביארו לנו דבר יקר רז"ל אשר מעולם תמהתי הלא הכל יודעין דבני לוי מונה הפסוק גרשון וקהת ומררי א"כ גרשון קודם והוא הבכור ואיך זה בהתמנות המשאות בסוף במדבר נמנה קהת קודם ואח"כ ריש פ' נשא אומר נשא את ראש בני גרשון גם הם הי' למנות גרשון קודם עד שמצאתי את אשר רצתה נפשי (במדרש רבה ריש פ' נשא) שלמדו מכאן דיקרה היא מפנינים התורה שאחרי שקהת נשא הארון הוא קודם לגרשון הבכור יעוי"ש וכל כך מדויק אצלינו הכתוב בפסוק קודם. א"כ הלא נוראות יש להפליא איך באמת הקדים דוד המלך עליו השלום חצוצרות לקול שופר אחרי שמצות היום רק בשופר הי' לו לאמר בקול שופר וחצוצרות. והגע עצמך אשר אנו רואין שבתעניות השופר מן הצד והחצוצרות באמצע ובר"ה השופר באמצע והחצוצרות מן הצדדים והיינו שחלקו כבוד רק להשופר שיהי' באמצע כדאיתא בר"ן שגדול מהלך באמצע הי' לו לחלוק כבוד גם במקראי להקדימו מראש הפסוק ואין לומר דאחרי שהפירוש שני החצוצרות היינו שהיו שני בני אדם עומדים במקדש וכל אחד הי' אוחז חצוצרה אחת ועוד אדם שלישי הי' עומד ושופר בידו א"כ אחרי ששנים הן התוקעין בהחצוצרות רבים הם ורבים עדיפי ולכן הקדימן. דאינו דומה רבים העושין מצוה ליחיד העושה מצוה. וגם אין לומר עוד טעם אחר דמשום דחצוצרות תדירין שבכל השנה תוקעין בחצוצרות ושופר הא רק בר"ה ויוהכ"פ של יובל א"כ תדיר קודם הא ליתא דא"כ הרי יוקשה למה באמת שופר מארי אם שניהן שוין יתקעו כל שלשתן בשיעור שוה והא ע"כ כולן משתמעין משום דחביבא יהבי דעתייהו כדאיתא בש"ס (ר"ה כ"ז) א"כ יסיימו ג"כ בשוה. וגם למה באמת השופר באמצע יהיו הן באמצע אחרי שהן רבים שהן שנים והשופר אחד. אלא הברור כשמש דאין שום זכר בתורה בשום מקום שיהי' שייכת למצות תקיעת שופר של ר"ה שנתחייבו כל ישראל לשמוע לשמוע קול חצוצרה דא"כ איך יוצאין כל בני ישראל במדינה אלא דברור דחצוצרות לא שייכים כלל ואשר אלמלא סמכה דוד ברוח הקודש בתהלים ולא הי' מזכיר תיבת בחצוצרות הזה לא היו תוקעין גם במקדש עמהן כלל. א"כ הא שוב לא שייך שהן שנים וגם לא שייך תדיר כלל וגם ברמב"ם ז"ל מבואר שרק משום הך כתוב דתהלים לכן תוקעין גם בחצוצרות במקדש א"כ אין שייך כלל למצות השופר והא לא אמרו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם רק היכא ששניהם נוהגין בהמצוה בשוה ממש אז מקדימין התדיר אבל היכא שהאינו תדיר הוא לבד המצוה מה מקום להתדיר וזפו"ב. והדרא לפ"ז קושין לדוכתין למה הקדים דוד מלכנו בחצוצרות. וגם אין לומר דדה"מ ע"ה קאי על תעניות דתנן במסכת תענית שהיו תוקעין גם בשופר ועיקר היו החצוצרות שנאמר כי יבוא ח"ו הצר הצורר והרעותם בחצוצרות ונזכרתם ונושעתם. ולכן הקדים שפיר דהע"ה בחצוצרות להשופר (אגב דין הניין לי בזה שאנחנו מזכירים המסכת הקדושה ר"ה שהי' אבינו קדוש עליון זי"ע יודעה על פה והי' בקדושתו וטהרתו שוגרה על פיו הקדוש בכל שבת בשבתו בלילי חורף ובזה יעמוד לנו למליץ יושר ליום המשפט שיתמלא עלינו ברחמים אמן) הא ג"כ ליתא חדא דא"א לומר כן דהא כל תקיעות דתענית בשופר הוי רק דברי סופרים ולא שייך שידבר בהם דוד הע"ה בזמירותיו הקדושים והטהורים. והשנית מענינו אתה למד דבפסוק הקודם אומר זמרו לה' בכנור בכנור וקול זמרה ואח"כ תיכף סומך לזה בחצוצרות וקול שופר א"כ קאי על זמן שמחה לא ח"ו על עת צרה שלא תבוא והוא ברור מאוד וא"כ בודאי קאי דוד מלכנו רק על ראש השנה שהוא יום שמחה לכל ישראל וכדכתב התוספת יו"ט (פ"ב דתענית משנה ג') דראש השנה יום שמחה ועליו אומר הכתוב וביום שמחתכם יעו"ש. ושוב הדרא קושיא לדוכתי' למה הקדים כאן בחצוצרות קודם השופר. ותדע דהא בתהלים גופא במזמור ק"ן אומר הללוהו בתקע שופר והדר הללוהו בצלצלי שמע ובצלצלי תרועה וכאן הוא בא ומקדים חצוצרות לשופר ואין פירוש לזה והתימא שלא העירו כלל ע"ז:
אבל אומר לכבוד היום הקדוש לאדונינו דבר נכון ומתקבל בעז"ה. והוא בהקדים מה שיש לתמוה על סוגיא אחת בש"ס כאן בהא דאמרו (ר"ה כ"ז ע"ב) הפכו ותקע בו לא יצא ול"ת ככיתונא אלא שהרחיב הקצר וקיצר הרחב מ"ט כדרב מתנה דאמר רב מתנה והעברת דרך העברתו בעינן. ונפלא לי המאמר הזה למאוד הלא איתא בש"ס (דסוכה מ"ה ע"ב) אמר ר' ירמיה משום רשב"י כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים. ונפסק כן (בר"ם ה' לולב וטוש"ע) א"כ די לנו במאוד הלימוד הזה דרשב"י מפסוק עצי שטים עומדים דמזה היינו נמי יודעין דהפכו להשופר ותקע דלא יהי' יוצא ידי חובתו כיון דאינו דרך גדילתו ועל מה הוצרך עוד רב מתנה לפסוק אחר דהא כיון ששינה מרחב לקצר ומקצר לרחב מה לך אין דרך גידולו יותר מזה והיא קושיא נכונה לדעתי. אבל בשיתורץ לנו קושיא הזאת יתורץ לנו נמי הדיוק דלעיל ודשפיר הקדים מלכנו דוד בחצוצרות לשופר. דהנה על פי פשיטות יש לתרץ הטעם דהוצרך רב מתנה ללמוד דינו דהפך השופר ותקע בו מהעברתו דדרך העברתו בעינן ולא הסתפק מעצי שטים עומדים הוא משום ה"ט דבשלמא כל המצות שמצותן בלקיחה ונטילה עצמה כמו לולב אתרוג קרשי המשכן שפיר כיון שהפכן אין זה לקיחה אבל מה שייך זה לענין מצות השופר שמצותו רק בשמיעת הקול דלהכי הא מברכין לשמוע ולא על מצות שופר כמו שמברכין על מצות ציצית על מצות תפילין וכידוע וא"כ כיון שרק השמיעה עיקר מה נ"מ לכאורה בין אם תוקע כך או כך עכ"פ קולו הא נשמע. ע"כ הי' באמת הס"ד שיהיו יוצאין גם אם הפכו וע"כ בא רב מתנה ולומד ממקום אחר דגם כה"ג לא יצא. וז"ב בעז"ה. והנה כשזכינו לזה נקדים עתה הסוגיא הנודעת לקמן (ל"ג ל"ד ע"א) דחד תנא מייתי לה דתרועה האמור בר"ה הוא בשופר מיוהכ"פ של יובל דיש היקש וגם ג"ש ללומדה משם וחד תנא מייתי לה מג"ש ממדבר פי' מהחצוצרות יעוי"ש. ואמרינן התם ואידך והעברת תעבירו לא משמע להו אלא מאי דרשי והעברת וכו' תעבירו ביד. פירש"י ז"ל דהוי אמינא שיעבירו השופר ביד ולא לתקוע בו פי' דה"א שיאחזנו ביד בלבד כדרך שנוטלין אתרוג לכן כתבו שנית. א"כ להך תנא דמייתי לי' ממדבר שפיר ידעינן דעיקר מצותו בתקיעת קולו מהחצוצרות שהתם כתוב להדיא תתקעו והיו למקרא העדה ולכן גם כאן בשופר של ר"ה הנלמד מגז"ש מהתם הוי העיקר דקול ולא לאוחזו ביד. ומעתה יתפרש כמין חומר הפסוק דתהלים דלעולם בר"ה גם במקדש העיקר הוא השופר אבל הוכרח להקדים בחצוצרות די"ל דדוד המלך ע"ה יסבור כמאן דיליף כל המצוה דר"ה רק ממדבר פי' מהחצוצרות דאלו מהעברת תעבירו הוי מצינו לומר תעבירו ביד. וא"כ כיון דרק מחצוצרות ילפינן לכן אומר בחצוצרות "וקול שופר הריעו לפני המלך ה' דמחצוצרות ידעינן שבקול שופר יריעו לפני המלך ה' ולא בנטילת שופר בלבד כלולב ואתרוג אלא בקול השופר כמו קול דהחצוצרות ודו"ק ולכן הקדימם אחרי שהם המלמדין הם קודם וזה אשר מצאתי בעז"ה: