אור ברסלב
ברוך השם חידושי אורח חיים › סימן צב

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי אורח חיים · סימן צב

סימן צא

הנה הרמב"ם ז"ל פ"א מה' בית הבחירה ה' ט"ו. כל אבן שנגע בו הברזל אעפ"י שלא נפגמה פסולה למזבח ולכבש שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. והבונה אבן שנגע בו הברזל אפילו בנגיעה בעלמא הרי זה לוקה ע"ש והכל מחמת הלשון ותחלליה משמע שנעשה חול ואסור להיות קודש עוד ועיין במסכת מדות ובפירוש המשניות להר"ם והתויו"ט:

והנה קיי"ל בכמה דוכתי בש"ס דנראה ונדחה יותר גרע מדחוי מעיקרא כדאיתא בסוכה ל"ג ע"א. וביותר שם בע"ב דאפילו דחוי מעיקרא לא הוה דחוי. אפ"ה באם היה נראה פעם אחת ואח"כ נדחה אז ודאי אינו חוזר ונראה:

ולפי"ז יש לעינינו קושיא חמורה אחרי שיש לעינינו ש"ס מפורש בנדרים ס"ב ע"א דכל הכלי קודש של בית המקדש כיון שבאו האויבים ופרצו בו פרצות נעשו הכלי קודש חול וילפי שם מפסוק מפורש ובאו בה פריצים וחללוה הכתוב ביחזקאל ז'. משמע שנפסלו ואין להם תקנה עוד כמו אבן שנגע בו הברזל דנלמד מותחלליה ה"נ נלמד מלשון כזה וחללוה וא"כ הרי צע"ג איך היה ביכולת של הכהנים הקדושים חשמונאי ובניו להדליק מהפך של שמן שמצאו בבהמ"ק למנורת ה' הטהורה שהיא ג"כ קרבן כדאיתא בש"ס מנחות פרק כל קרבנות הצבור דהשמן של מנורה היה כמו השמן של נסכים והמנחות כולה. אדרבה עוד יותר קדוש שהיו בו כמה דקדוקים למעלה מהשמן של המנחה וא"כ הרי הפכים כולם שהיו שם כיון שפרצו בו נתחללו ויצאו לחול, וכיון שהיו מעיקרא קודש ואח"כ נעשו חול הוה זה ממש נראה ונדחה שאינו חוזר ונראה עוד. והראיה לזה שהרי הרמב"ם שם פ"א מהלכות בית הבחירה ה' כ' כותב כי האי לישנא. כל כלי הקודש אין עושין אותם מתחלתן אלא לשם הקודש. ואם לא נעשו מתחלתן לשם הקודש רק לשם הדיוט שוב אין עושין אותם לגבוה. הרי הדברים ק"ו מה היכא דהוה דחוי מעיקרא הוי דחוי מכ"ש היכא שנעשו לשם גבוה מעיקרא ואח"כ יצאו לחול להדיוט ודאי דשוב אינם חוזרים ונראין. והרי זה בכלי השמן שצריכין רק להניחו בכלי קודש הוי הדין כך מכ"ש השמן עצמו מכיון שפרצו נעשה חול. ועיין נמי בש"ס ע"ז ד' נ"ב ע"ב דמבואר בהדיא דבניצוח הזה של החשמונאים היה ג"כ הבית המקדש פרוץ ע"י הצוררים שונאי ה'. ועיין נמי מפורש כן ברמב"ם ה' חנוכה ה' א' שכותב כן בהדיא דהאויבים פרצו אז בבהמ"ק פרצות בימי מתתיהו ובניו. הרי לפי הנתבאר הא נעשה השמן והפך חול ונפסל ממילא אפילו דלא נגעו ב כלל. ואיך זה הדליקו בו אח"כ. וגם איך נעשה בשמן הפך נס גדול מן השמים בדבר הפסול ח"ו:

אבל פירוש הדברים יתבאר עפ"י ההלכה. דקיי"ל חצירו של אדם קונה לו והיינו הכלים שבחצר נקנים לו ג"כ אגב החצר כידוע אבל כל זה רק הכלים שנראין ונגלין לעיני בעל החצר אבל כל שהטמינו ממנו איזה כלי ולא היה נודע לו כלל דלא היה דעתו של הקונה עליו כלל אז אינו קונה כידוע בש"ס ובש"ע חו"מ סי' ר' וליתר ביאור הוא ש"ס מפורש בביצה ד' מ' ע"א דסובר רב דהמפקיד פירות אצל חבירו כרגלי מי שהפקידו אצלו כיון דנפקדו אצלו הוין שלו של הנפקד וסבירא ליה לרב דכשם דניחא ליה לאינש דניקום תורא ברשותיה דבעל חצר. ה"נ ניחא ליה דלוקמי פירותיו ברשותיה דחברי'. אח"כ פרכינן שם בש"ס מהא דרב חנא בר חנילאי תלא בישרא בעברא דדשא וא"ל רב הונא אי את תלית זיל שקול. והרי קשיא לרב הונא דהוא תלמידו דרב והרי רב אומר כרגלי מי שהפקידו אצלו ומתרצינן כיון דתלא בעברא דדשא שאני עברא דדשא דכמו שיחד לו קרן זוית וכל הסוגיא שם דכל שיחדו קרן זוית לא יצאו הכלים מבעל הבית הראשון אע"ג דהחצר הוה של בעה"ב אחר ע"ש היטב:

ולפי"ז נהי דבפרצה שפרצו זכו בחצר הבית המקדש וגם כל הכלי קודש נעשו באמת חול כש"ס דנדרים וש"ס ע"ז אבל כל זה רק הכלים שלא היו ביחוד קרן זוית אבל הפך הזה הקדוש והשמן שבו שהיה טמון בקרקע כדברי התוספת שבת כ"א סוף ע"ב הרי היה מונח בקרן זוית והוי הדין דגם לרב נמי לא יצא מרשות המרי קמא ולא נכנס ברשות הצוררים כלל:

ועתה מה מאוד ניחא בזה הא דאומרים אנחנו כל בנ"י בנוסח הנרות הללו שאחר ההדלקה. הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהן. דהוא ממסכת סופרים וקושיא עצומה ע"ז מהש"ס המפורש דשבת דאומר שמואל וכי נר קדושה יש בה. וכבר העירו ע"ז גאוני זמנינו עיין בנין שלמה להר"ש מווילנא. ועיין בשדי חמד שפלפל הרבה בזה. עתה פשוט ונכון מאוד. דהיינו דמשבחים ואומרים שהנרות הללו שהם זכרון לאותו הפך שנמצא קודש הם פי' שלא נעשו חול כמו שנעשו כל כלי הקודש חול אז מחמת הפרצה כדכתיב ובאו בה פריצים וחללוה מכיון שפרצו נעשו חול כהש"ס דנדרים אבל הנרות הללו לא נעשו חול וקודש הם. ולכן כשם דמסיים שם הרמב"ם בסוף פ"א מה' בהב"ח דבמה שנעשה לשם הקדוש אסור להדיוט להשתמש בהן. לכן אותו השמן והפך שנשארו בקדושתן אין לנו רשות להשתמש בהן כי לי נתחלל כלל:

ועוד יש לומר דכשם דקיי"ל בש"ם בבא מציעא י' דנהי דקיי"ל דארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום אפילו הכי היכא דנפל עליה גילה דעתו דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני ע"ש ולזאת מזמרין בשבחין יונים נקבצו עלי בימי חשמונאים ופרצו חומות מגדלי אשר אם לא היו פושטין יד כלל לנגוע כלל בשמן דוקא היה מיגרע גרע ביותר כי על ידי פרצתם חומת מגדליו היה זה קנין לכל הנמצא בבית המקדש. אבל הם הא טמאו כל השמנים א"כ גילו דעתם דרק בטומאתם ממש ניחא להו דליקני לזאת ולכן מנותר הקנקנים שלא נגעו בו ולא טמאוהו נעשה נס רק ע"י זה דוקא שטמאו כל השמנים וזה לא טמאו שוב לא זכו ע"י פרצה ונעשה נס בו לשושנים:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה