אור ברסלב
ברוך השם חידושי אורח חיים › סימן פ

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי אורח חיים · סימן פ

סימן עט

ע"ד שנשאלתי מהשו"ב המופ' ר' ליפא נ"י מקארלעק. בהיות שם בימי החול מחמת דוחק הפרנסה קשה לקבץ מנין עשרה לבית הכנסת ובאים רק ששה או שבעה ועומדים תפלת שמ"ע בלחש (היינו שמתפללים מברוך שאמר רק רוב נין ולברכו קוראים עוד שלשה אנשים להשלים לעשרה ואחר ברכו יוצאין הג' ולחזרת הש"ץ יבואו עוד הפעם שלשה אנשים להשלים לעשרה לשמיעת שמונה עשרה של הש"ץ בקול רם) אבל כאן המבין שואל אם רשאי הש"ץ לחזור השמ"ע בקול רם אחר שלא היו עשרה בעת תפלת הלחש או שאפילו הכי רשאי. הנה ודאי הדין פשוט דאין כאן שום חקירה ושום שאלה כלל וכל היודעים סדר התפלה יודע שאין מקום כלל להרהר בזה. דהנה ראשית כל הנה תראו חזרת הש"ץ ממה נהיתה ומפני מה נתקנה. הנה כך היא:

הנה השי"ת צוה לנו בתורה הקדושה פ' עקב ואותו תעבוד ודרשינן בספרי דזה מצות עשה להתפלל בכל יום וכן נכפלה הצווי בפרשה והיה אם שמוע ולעבדו בכל לבבכם. כן עוד הפעם בפ' ראה ואותו תעבודו ובו תדבקון וכן מנו כל מוני התרי"ג מצות למ"ע מן התורה להתפלל בכל יום מפרשה עקב דכתיב ואותו תעבוד והנם כמו החינוך להרא"ה ז"ל פרשה עקב. וכן המצות השם. וכן ספר אלה המצות לר' משה חאגיז. והכל הוא כפי שיטת של הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו מצוה ה'. ובספר יד החזקה ריש פרק א' מהלכות תפלת השחר הלכה א' ודלא כהרמב"ן שחולק עליו יע"ש היטב. והנה כל המחברים הנ"ל לא דברו מה שיש קצת דיוק גדול ברמב"ם ז"ל. דהוא הביא מפסוק אחד הקודם. היינו מפרשה משפטים דשם כתיב ועבדתם את ה' אלהיכם כאשר תראו בלשונו הזהב. הן בספר המצות הן בספר היד ריש הלכות תפלה פרק ראשון שמביא משום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם. והלא דבר הוא. ויתבאר אי"ה בדיבורינו כונתו העמוקה בזה. והנה גלוי וידוע לכל שנוסח התפלה כלומר מטבעה ומשנתה לא נזכר בתורה כלל. כי אם כשגלה נבוכדנצר הרשע כל ישראל לבבל ופרס ויון אז עמד עזרא ובית דינו ותקנו נוסח התפלה וגם תיקנו מנין השמונה עשרה ברכות. ואשר זה מבואר בש"ס מגילה ט"ז ע"ב תניא ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות על הסדר. ובש"ס ברכות ל"ג איתא אנשי כנה"ג תקנו להו לישראל ברכות תפלות קדושות וכל זה הוא מ"ע לכל יחיד ויחיד מישראל ולהרמב"ם ז"ל גם נשים בכלל. והנה התם ברכות ח' אמרו רז"ל שבכלל המצוה הנ"ל הוא ג"כ תפלה בצבור משום דכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי וכן כתיב הן אל כביר ולא ימאס ועל זה סמכו לומר תפלת הציבור נשמעת תמיד אפילו היו בהציבור חוטאים ואפילו הכי אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים:

וכתב הרמב"ם ז"ל פרק ח' מהלכות תפלה הלכה א' וז"ל לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור עכ"ל ואמרו ג"כ אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין. ובעניות דעתי הראיתי פירוש מספיק וראיה מוכרחת להרמב"ם שבפרק ח' שכתב שאפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים. מנא ליה זה. ואם רק מהפסוק הן אל כביר לא ימאס לא נזכר שיש בהם חוטאים וי"ל אימתי לא ימאס רק כשכולם ברורים וכשרים ומנ"ל ג"כ כשיש חוטאים. אבל הראיתי שזה ש"ס מפורש בתענית דף ח' ע"א דאמר שמואל איקום אמורא עלי' ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו אעפ"כ והוא רחום יכפר עון ופירש"י בציבור תפלתם נשמעת אף על פי שאין לב כולם שלם עם הקב"ה אף על פי כן תפלתם נשמעת ע"ש היטב וזה ממש כדברי הרמב"ם ז"ל אעפ"י שיש בהם חוטאים בעת מעשה פירוש שבאותה התפלה עצמה אינם מכונים ובלשונם יכזבו אף על פי כן והוא רחום יכפר. וכן מפורש בספר רוח חיים על אבות מהקדוש ר' חיים מוואלאזין פרק ב' משנה י"ג על המשנה אל תהי רשע בפני עצמך רק יתפללו עם הציבור והביא מהזוהר הקדוש פנה אל תפלת הערער אבל לא בזה את תפלתם של ציבור ע"ש ומעתה מה נכון מאוד שהוכרח הרמב"ם ז"ל להביא על מצות עשה דתפלה מפסוק של פרשה משפטים דהוא רצה להלביש ולכווין שהמ"ע העיקריות בשורשה הי' שתהי' התפלה בציבור נובע מראש צורים מהתורה גופה שהרי לכן דקדק הפסוק והביא בתחלה לשון רבים ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים להראות שיתפללו בציבור ורק בסיפא נקט לשון יחיד וברך את לחמך וד"ל:

ומעתה נראה אור בהטור וש"ע או"ח עד האחרון שבאחרונים. והוא ראשית בסימן צ' באו"ח מבואר כל הנ"ל רק בקיצור נמרץ וברמז בלבד שיתפללו בבית הכנסת ופי' הטור שהכונה בציבור ושם עוד ועוד ובמג"א ס"ק ט"ו ע"ש. והנה עתה נראה ברמב"ם פ"ח מה' תפלה הלכה ד' וכיצד היא תפלת הציבור. והוא אחד מהמתפללים מתפלל בקול רם והכל שומעים ואין עושין דבר זה בפחות מעשרה גדולים ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימין להם לעשרה והוא שיהי' רוב העשרה שלא התפללו א"כ מוכרחין שיהיה עכ"פ ל"פ מששה גם להרמב"ם ולרבותינו שבמערב רק שבעה דוקא ומחלוקתן במנין התיבות שבפסוק בפרוע פרעות וכו' אם תיבת ברכו מהמנין יע"ש בכ"מ אבל ששה ודאי מוכרח שלא התפללו עדיין אבל כל שכבר התפללו הששה מה ספק יש שאין כאן תפלה בציבור עוד כיון שיצאו כבר ידי חובתן בתפלה ביחידות נתבטל אצלם שוב תפלה של ציבור:

ועתה נראה מה הוא ענין חזרת הש"ץ. הנה תראו ברמב"ם פ"ט מה' תפלה הלכה א' והלכה ב' ג' וסוף סדר תפלת הציבור כך וכו' והכל עומדים ומתפללים בלחש ומי שאינו יודע להתפלל עומד ושותק עד שיתפלל הש"ץ בלחש ואחר כך מתחיל ומתפלל בקול רם להוציא את מי שלא התפלל והכל עומדים ושומעים ועונים אמן אחר כל ברכה בין אלו שלא יצאו ידי חובתן ובין אלו שכבר יצאו ידי חובתן וכן מבואר שרק כשהי' צבור פי' עשרה שהיו חייבים להתפלל וכדמפורש בהדיא לעיל פ"ט הלכה ד' אז דוקא תיקנו רז"ל להש"ץ שיתפלל פעם שנית בקול רם כדי להוציא את מי שאינו בקי ואינו יודע להתפלל אבל כל שלא התפללו עמו רוב מנין כדלעיל שלא היו ששה שהתפללו עמו אינו יכול להוציא את מי שאינו בקי כלל כי תקנת חכמים היתה רק כשהציבור ביחד אז יהיה אחד מהם ש"ץ פי' שליח ציבור אבל כל שאין ציבור הרי לא הוה עליו שם שליח ציבור והוה רק יחיד ואין יחיד יכול להוציא את היחיד והוא מהש"ס דר"ה דף ל"ד וכן תראה מפורש בש"ע או"ח סי' קכ"ד ובלשון הטהור של הרב בש"ע שלו סי' קכ"ד סעיף א' וז"ל לאחר שסיימו הציבור תפלתם יחזיר ש"ץ התפלה בקול רם כדי להוציא את מי שאינו יודע להתפלל וישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא אבל הבקי אינו יוצא י"ח בתפלת ש"ץ ואפילו מי שאינו בקי אינו יוצא אלא בציבור דהיינו שיהיו ט' שומעים ויכוונו כדרך שנתבאר בסי' ס"ט עכ"ל. והלא בסימן ס"ט בדין הפורס על שמע בהש"ע של הרב הנ"ל בסעיף ה' מפורש בהדיא שכל שלא היו שם ששה עמו שלא התפללו עדיין אז הגם שיכול לחזור ולהתפלל מחדש כדי לאמר קדושה אפ"ה אז לא יאמר בקול רם רק עד אחר האל הקדוש כי זה אינו ש"ץ כשלא היו עמו ששה שלא התפללו עדיין. וכן תראה עוד בש"ע של הרב ז"ל סי' קכ"ד סעיף ד' דרק קהל שהתפללו בלחש ופירושו צבור עשרה אז יחזיר הא' שהוא ש"ץ את התפלה בקו"ר ומשום דהרי עיקר החזרה היתה רק כדי להוציא את שאינו בקי ובעינן רק ציבור שיהיו עשרה או רוב מנין שחייבים עדיין להתפלל אבל יחיד לא יכול להוציא את היחיד כדאיתא בסימן הנ"ל בסעיף ו' עוד הפעם ועיין בהדיא בספר אליהו רבא סי' נ"ה ס"ק ז' בשם הרדב"ז בשו"ת שלו סימן רמ"א ותדעו שכונתו לאמר בקול רם רק עד אחר האל הקדוש. והעיקר תראו זה בפירוש בעיון בשערי תשובה סי' נ"ה ס"ק ט' ד"ה לבדו ע"ש וכן בהדיא במגן אברהם סי' ס"ט ס"ק ד' ד"ה קדושה וכן בעט"ז שם בשם הגאון הרבי ר' העשיל מקראקא ז"ל הנה הכל תראו זה ואזי תחזרו ותראו בש"ע הרב ז"ל סי' ס"ט סעיף ה' בסוף בין שני חצאי עיגולי לבנה ותבינו היטב כי להלכה פרח מנהון שם צבור. וזה לכם הלשון הצלול והברור בספר שלחן המערכה מהרב ר' ישראל מרדכי מווארשא סי' ס"ט אות באות דכל שהתפללו ביחידות ואח"כ נתחברו עשרה יחד אסור לחזור התפלה בקול רם כי כבר פרח מהם חובת ציבור ורק לעשות קדושה ולאמור בקול רם עד האל הקדוש כמו שפי' הרב ז"ל וכן בשלחן המערכה סי' נ"ו וז"ל ואין הש"ץ רשאי לחזור התפלה בקול רם כי אם כשעמדו עמו שמ"ע בתוך העשרה ששה אנשים ע"ש. ומה שהגיד המהר"ם שם בדג"מ סי' נ"ה לא שייך לכאן דהתם רצה המהר"ם לאמור זה רק כשיצאו מקצתן באונס שנתחדש סיבה אחרת שבא לשם אבל לבא לכתחלה ע"ד זה לצאת ביוצר לא אמר שום מ"ד בעולם:

ומה שהעיר מהעט"ז בסי' נ"ה לא ידענא לי' למאי התכוין כ"ת הלא אטו רק העט"ז כתב כן כל המחברים וכן הש"ע כותבים זה שאם יצאו מקצתן כשהתחילו ערבית יאמרו רק הקדיש שקודם תי"ח ויתפללו אח"כ בלחש ושוב לא יאמרו קדיש שאחר שמ"ע ומי לא יודע שבלחש אין צריך עשרה לעולם זה הכל יודעים ומה צריך להביא מהעט"ז. כלל הדבר אשר לפי דעתי אין שום דעה בעולם לחלוק ע"ז הדין הפשוט כי פרח מנהון חובת ציבור כשלא התאגדו ביחד בעשרה בתחלת התפלה בלחש. ואפילו נתקבצו אח"כ עשרה אפ"ה אין רשאין לחזור התפלה בקול רם רק לעשות קדושה למי שלא התפלל עדיין ולאמר בקול רם עד האל הקדוש ומקור הלכה כבר הודעתי על נכון בעז"ה לעיל והרבנים שהתירו לא ירדו לאמיתית ההלכה כלל וכלל:

וידעתי שיש ללמד את השו"ב ר' ליפא נ"י לזכותו כי אפשר ראה בעינא פקיחא התויו"ט בפ"ג דמגילה ע"ש אבל אנכי בעז"ה עיינתי היטב בעיון והעתקתי שם ומכל זה על דעתי אני עומד כי הדין וההלכה כמש"כ כאן:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה