ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן עז
עיין בטור שו"ע או"ח (סי' תל"ג). שמביא בלשונו הזהב דחורי הבית וזיזין הבולטין אם אין גבוהין הרבה ואין נמוכין הרבה צריכין בדיקה. ופירש הטור אם אינן גבוהין כלומר יותר מכדי שיד האדם מגעת והשיג הטור על הירושלמי דפירש אם גבוהין יותר מיו"ד טפחים מיקרי גבוהין ואין צריך בדיקה. וכתב ע"ז דאינו נראה כן דעיקר תשמיש האדם הוא ביותר מיו"ד טפחים עכ"ל. וכן פסקו בשו"ע עיי"ש. והנה צ"ע לפע"ד על הטור האיך הוא השיג על הירושלמי מסברא דנפשי'. ובאמת מבואר להדיא בש"ס דילן כפירוש הירושלמי כאשר אבאר דהנה בש"ס (שבת פ"ק ד"ח) אמר עולא עמוד ט' ברשות הרבים וזרק ונח על גביו חייב מאי טעמא כל פחות מג' מידרס דרסי לי' רבים. מג' ועד ט' לא מידרס ולא כתופי. ט' ודאי מכתפי עלי' עכ"ל. ופירש"י ז"ל דכיון דצריך לרבים הוה כרשות הרבים בין רחב בין קצר (עיי"ש ובטור סי' שמ"ה). והנה בפירוש זה הדין פליגי הטור והרמב"ם. לדעת הטור יפרש הא דנקט עולא ט' לאו דוקא אלא לאפוקי מפחות ט'. אבל עד יו"ד הוה כרשות הרבים. עיי"ש. והרמב"ם הלכות שבת (פט"ו ה' ח') מביא הא דעולא לפי לשונו שם מבואר דוקא נקט ט' אבל כל יותר מט' לא הוה כרשות הרבים עיי"ש. והנה ע"כ לא פליגי אלא ביותר מט' עד יו"ד אבל מיו"ד ולמעלה כולי עלמא מודו דאינו בטל לרשות הרבים. אלא אי גבוה יו"ד ורחב ד' טפחים על ד' טפחים הוה רשות היחיד. ואל"כ הוה רק מקום פטור. והנה אע"ג דנתברר לנו מזה שדברי הטור בסי' שמ"ה הוא כדברי הירושלמי. דלדעת הרמב"ם דסובר דוקא ט' כתופי מכתפי אבל לא יותר. קשה דהרי בירושלמי איתא להדיא דעד יו"ד משתמשין בני אדם. אבל על כל פנים יצא לנו מזה סתירת דברי הטור אהדדי דכאן פסק להדיא דעד יו"ד דוקא הוה כרשות הרבים אבל יותר מיו"ד טפחים הוה רשות בפ"ע ולא שייכא לרשות הרבים דאין בו צורך כשהוא גבוה יותר מיו"ד טפחים וא"כ מבואר להדיא דביותר מיו"ד טפחים אין יד אדם מגעת מיקרי. והכא כתב הטור דעיקר תשמיש של בני אדם הוא ביותר מיו"ד טפחים. ולכאורה הוא דבר נפלא בעניית דעתי. וצע"ג: