ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן נט
ראיתי בספר מחנה אפרים (הלכות קנין משיכה סי' ב') שחידש לפי שיש כמה שיטות הפוסקים הסוברים דקנין דרבנן לא מועיל לדאורייתא לכן מה שנוהגים האידנא דקונים אתרוג למצוה והדמים פורעים לאחר החג דלאו יאות עבדין דכל כמה דלא נתן הדמים לא קנאו זה אלא מדרבנן ואנן בעינן לכם שיהא לכם מדאורייתא עכ"ל. והנה לפי"ז הרי כמעט רוב העולם מפקין נפשיהון לבר מהלכתא דאין גם אחד שיקפיד על זה לפרוע הדמים תיכף דייקא וכו' אם הוא איש בטוח גדול נותנין לו האתרוג ואין מקפידין כלל לזכותו לקבל ממנו המעות. לכן נתתי לבי לזה דיש להראות על זה סוגיא ערוכה בש"ס (ע"ז דף ס"ב ע"ב) דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית. אתו אמרו לי' לר' יוחנן אמר להו יאות הן עבדין וכנגדן באתנן מותר. ועיי"ש בפירש"י דבעי שלא יהיו בעולם. אבל רבינו אלחנן בתוספות שם פוסק דאפילו ישנן בעולם כל שמכרו לעכו"ם בהקפה מותרין הדמים דהוי הדמים הלואה בעלמא. ועיין שם בר"ן בזה הסוגיא דכל שיצא הדבר מרשות לרשות שוב לא הוי הדמים התשלומין חליפי המכירה רק פרעון של הלואה בעלמא. והיא הלכה פסוקה. וא"כ הרי מפורש לפנינו דבר חדש דהא דאתמר בכל הש"ס אי משיכה קונה בלא מעות אי לא היינו דוקא כשלא מכרו על הקפה רק שעייל ונפיק אזוזי ולכן כשלא נותן לו המעות לא קנה הקונה. אבל היכא שמתחלה מוכר בדרך הקפה אין זה ענין כלל לומר דמשיכה לא קנה כי המעות הרי זקפו עליו במלוה א"כ מיחשב כאלו קבל המוכר גם המעות עצמן ממש. רק שחזר והלוה להקונה מעות דמשום האי טעמא מותרין אח"כ המעות דלאו דמי עכו"ם נינהו ודו"ק. א"כ האיך יש לומר דהי' רק משיכה הרי קנה גם במעות ודו"ק: