ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן מז
נשאלתי בימי חוה"מ פסח שהקצבים מכרו בשר בשוק והנה בא נכרי אחד עם שק מקמח סמוך לבשר ונגע עם שק הקמח אל הבשר ונמצא עפרורית הקמח קצת על קצה אחד מחתיכת בשר של חצי פוד ע"י פיזור הרוח. וחתכו תיכף זה המקום מהבשר. ונפשם בשאלתם אם מותר שאר הבשר לפסח או לא. מי נימא דחוששין פן נתפזר מעט קמח עליו בכולו ומחזקינן איסור או דלא חיישינן כלל מספק רק במקום שראו פיזור הקמח ולא במקום אחר. והשבתי. דהנה מקור הדין הוא מדברי הט"ז (או"ח סימן תמ"ז ס"ק ט') דראוי ליזהר שלא יתלו בשר לייבש במקום ששם מרקדין הקמח. ואם היה הבשר תלוי שם לא מהני הדחה. וכמו כן בשו"ע הרב (או"ח סימן תמ"ז סעיף ל"ד ל"ה) עיי"ש. אולם האליהו רבא חולק שם בדיעבד ומתיר בהדחה. והביא ראי' משו"ת הב"ח שאם נטלו דבש בנפה של קמח יעויין שם והנה הפמ"ג במשבצות זהב שם חולק על האלי' רבא. אמנם בחיי אדם הסכים עם הא"ר יעויין בדבריו. ולכן אמרתי כיון שיש לצדד בכאן טעמים אחרים להיתר היינו דיש ספק שמא לא נגע כלל הקמח בשאר הבשר. ואין מחזיקין איסור ממקום למקום. אע"ג דעכ"פ חתיכה אחת היא ולכאורה אין שייך כאן הסברא דאין מחזיקין איסור ממקום למקום. אבל עדיין י"ל פשוט כמו שאמרו בכל דוכתא אין מחזיקין ריעותא מספק. ועיין ט"ז (יו"ד סימן ל"א ס"ק ד') לענין תולעת בחוטם. ועוד דהא ודאי דגם הט"ז והפמ"ג דמחמירין דלא מהני הדחה לקמח הוא דוקא באם הי' תלוי במקום שמנהלין ומרקדין הקמח דע"י הניהול האבק פורח בכל החדר בכל המקומות כמובן לעין הרואה. אבל בכה"ג לא נאמר דזה נחשב לחשש גמור שנדבק כל כך עד שלא יודח ע"י הדחה. יעוד דשמא הלכה כהאומרים שמועיל הדחה לקמח. ולכן אם יש הפסד מרובה אז יש להתיר ע"י הדחה היטב: