ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן מד
נשאלתי באשה אחת שלקחה הכלי שעושין בו מולייתא הנקרא קוגיל. והטמינה את הכלי במו"ש הגדול אצל הכלי פסח של שכנתה. והשכנה לא ידעה שזאת הכלי היא של חמץ. ועירבה הכלי זאת בין כלי פסח שלה. ולא הבחינה ביניהם ושימשה עט כלי זו כל ימי הפסח. כי הי' דומה קצת לכלים של פסח שקורין פאלירציקעס. וכך הטמינה אחר הפסח כל הכלים יחדיו. ועדיין לא נודע. אך אחר אסרו חג בע"ש הראשון שאחר פסח התחילה בעלת הבית לחפש הכלי שלה ומצאה את הכלי בין כלי פסח של שכנתה ונתוודע הדבר. מה דינן של כלי פסח אם מותרין לפסח הבע"ל. ואמרתי דהנה לכאורה י"ל כיון דהשנה הבע"ל היא שנת העיבור א"כ יהי' יישון בכלים י"ב חודש. ואפשר לומר כהח"צ ויהי' מותר. אך באמת זה טעות. דהח"צ גופי' לא התיר לכתחלה להשתמש בכלי חמץ ממש לעשות כן. רק בדיעבד. ועוד דהא כל הפוסקים חולקים עליו ועיין בפ"ת (יו"ד סי' קכ"ב ס"ק ב') אך לפענ"ד יש כאן טעמים אחרים להיתר. דהנה (בסי' תמ"ז) בבאר היטב ס"ק מ"ד ועיין גם בשו"ע של הרב שם דכלי חמץ שנתערב בכלי פסח אם כלי מתכות מצד חומרא דחמץ מחמירין טפי לומר שאינן בטלין ברוב משום דהוי דשיל"מ שיכול להגעילן. אע"ג דבכל האיסורים לא קיי"ל כן (ביו"ד סי' ק"ב) ואמרינן שם דכיון דצריך הוצאות להגעילן לא הוי דשיל"מ. מ"מ חמץ בפסח החמירו. אבל כלי חרס דא"א בהגעלה חזר הדין דהוי יבש ביבש. ובטלין ברוב. וא"כ חזר זה הדין למה שפסק הרב (בסי' תמ"ב) דבהפ"מ סמכינן על דעה קמייתא שהיא דעת ר"ח הכהן שנתהפך האיסור להיות היתר גמור. ולכן יש להסביר מילתא דמסתברא דאע"ג דבפסח הי' אסור להשתמש בכל הכלים. ואם שימשו בו היה אסור כל התבשילין בודאי. אפילו בדיעבד. כדקיי"ל (בסי' תמ"ז שם) מחמת הכלל דיבש ביבש חוזר וניעור בתוך הפסח. מ"מ היינו דוקא אם הי' נודע בתוך הפסח. אבל כל שלא נודע אף שכעת נתוודע ששימשו בו למפרע. אפ"ה הרי באמת היתר גמור הוא. דהא נתהפך הכלי של חמץ להיתר ורק מצד חומרא דחמץ דמחמירין טפי אמרו שחוזר וניעור אבל לא מדינא. דהא בכל איסורים לא אמרינן חוזר וניעור כלל. וא"כ י"ל דע"כ לא אמרו חוזר וניעור רק בפסח. כגון אם נודע בתוך ימי הפסח. דמשום דיש כאן חמץ בתוך הפסח שייך להחמיר ולומר דחוזר וניעור. אבל אם לא נודע בתוך הפסח. וכמו בנ"ד שנודע אחר הפסח בשעת היתר. הרי כעת לא ניעור. ובתוך הפסח הא לא נודע ומדינא הרי הי' היתר. א"כ אין לנו טעם לאסור אלו הכלים. רק לסלק הכלי של חמץ כדי שלא יהא חוזר וניעור בפסח הבא. ושאר הכלים מותרין לפסח הבע"ל. ועוד יש טעם להתיר. דהנה כל המבואר הוא באם נשתמש בהכלי חמץ בערב הפסח ואח"כ נתערב דאז ליכא רק סברא הנ"ל אבל בנ"ד דהכלי חמץ כבר היתה אינה ב"י קודם זמן האיסור א"כ י"ל דכמו שפסקינן בשו"ע דאם הריח נטל"פ אזי גם בפסח לא אוסר משום דלא מחמרינן שני חומרות עיי"ש א"כ גם הכא לא מחמרינן שני חומרות בנטל"פ ולהיות חוזר וניעור. כנ"ל: