ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן לה
נשאלתי מעיר בירטע איך שאירע להם מקרה לא טובה ר"ל. שבאו שודדי לילה בביהמ"ד שלהם. וגנבו כלי ביהמ"ד וגם לקחו ס"ת מארון הקודש. ופשטוה בקרב חוצות על אם הדרך. ובבוקר בעת שהלכו אנשי העיר לרעות את מקניהם. הלכו הצאן והבקר וידרכו וירמסו ברגליהם על היריעות. ומקרה כזה לא נקרה ולא נשמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים. והשי"ת יגדור פרצות עמו ישראל ברחמים, והשבתי ע"פ הא דאיתא בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' י') בפירושיו שם למשנה אבות פ"ד כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. שהסביר שם דגוף הישראלי לאחר מיתתו. וס"ת בקדושתה. שוין המה זה לזה. כאשר הוכיח שם מכמה מקומות בש"ס. דהכבוד שנוהגין לעשות להס"ת כמו כן עושין לנפשות המתים וכידוע ולפ"ז הרי הא קיי"ל בש"ס (יבמות דף ס"ג ע"ב) בעון החיים מתים נחטטין. וא"כ כמו שהחיים נענשים בזה שהמתים יהיו נחטטים ויתחייבו להתאבל עליהן. כן נמי י"ל דבעון החיים הס"ת הקדושים נחטטין ח"ו. ובאין לידי בזיון ח"ו. וא"כ כמו שהמלקט עצמות אבותיו חייב לקרוע ולהתאבל. כן היו מחויבין כל אנשי העיר לקרוע ולהתאבל בעמדם יעמודו ותרפינה ידיהם לבקש סליחה ורחמים מאת השי"ת. ומה גם אחרי כי הזכיר השבו"י (ח"ב סי' ק"ג) במעשה הנוראה שנגנבו המתים בביה"ק ופשטו מהם התכריכין. ופסק שם שיתענו כל העיר מבן עשרים שנה עד בן ששים ער"ח הראשון עיי"ש. ונפלאות הראה בזה התיקון שאחר שקיימו כל העיר את התיקון ההוא. נתפשו הגנבים ע"י הקיר"ה. וגמרו דינם כאשר הי' נכון להם. ובודאי כן ה"נ לפי הנ"ל שהס"ת מוטל כ"כ בבזיון יותר גרע מבזיון דשכבי. ויתענו עכ"פ כולם ער"ח הראשון. ויתנו צדקה ג"כ כפי מסת ידם אשר ברכם ה':