אור ברסלב
ברוך השם הקדמה › כט

ברוך השם· רבי משה רוטמן

הקדמה · כט

כח

אמנם בזה לבד לפי דמיון דהירושלמי בגזילה דבר שאין שום בן אדם מקפיד כנ"ל הי' הענין אך לסלסול והידור בלבד. אבל האזולאי ז"ל הביא שם בשם רבינו ר' אליעזר מגרמיזא דמי שאינו כותב מה שנתחדש לו עתיד ליתן את הדין עכ"ל ש"מ דגם מדינא אמרו שמחויב כן ואי' איפוא זה המקום לתלות בו אלף המגן. גם ע"ז יש ב"ה לי מקום למצוא פשר דבר דהנה ניחזי נא מה זה שהשיב ר' יוסי בן קסמא להאדם א' שפגע בו שאפילו יתן לו אלפי אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות וכו' מה ענין מרגליות לכאן. אבל כשחר נכון מוצאו מסוגיא מפורש בבבא מציעא דף נ"ו דאין אונאה לקרקעות אומר ר' יהודא (שם ע"ב) דגם בספר תורה בהמה ומרגליות אין להן דין אונאה ומפרשים בש"ס שם דהטעם במרגליות דאדם רוצה לזווגן ע"ש היטב. והרי יודעין אנו כולנו לדוגמא דלא יקח שום אדם מרגלית אחד על חוט שלם ויתלה אותה כי אדרבה כל הרואה יצחק לו. אפ"ה כמה יקרה תהי' לו הגרגיר מרגלית האחת לצרפה ולזווגה להמחרוזה גדולה שנמצאת לו שתתייפה בזה שתשלים לכל המחרוזה המלאה מאלפי אלפים מרגלית. ולכן מדמה ר' יהודא גם ס"ת למרגלית דכל חידושי דאורייתא אם אפילו כשהן לעצמן מצורבא חד אין חשובים כ"כ אעפי"כ חזי לאצטרופי להשלים לפעמים כידוע ללומדי למד. וכאשר כותב הגאון הגדול ר' חיים וואלאזינער בספרו דברי חיים על פרקי אבות דלכן יקר כ"כ כל חידוש דאורייתא משום דד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א ולפעמים מחידוש א' בהלכות סוכה יכולין להתיר עגונות ע"ש בלשונו הזהב. ולכן מובן מאוד הטעם ההפרש שבין תורה למצות דבמצות אומרים רז"ל עצמם דאין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה כדדרשו בספרי פ' עקב בפסוק כל המצוה והביא זה גם רש"י בחומש. ובסוטה י"ג ע"ב. וגם אמרו עוד בלשונם הזהב כ"פ המתחיל במצוה אומרים לו גמור. והיינו דהא בהא תליא דאין המצוה נקראת אלא ע"מ שגמרה ואלו בתורת ה' תמימה אומרים רז"ל עצמם לא עליך המלאכה לגמור. אלמא דהוא משום דכל מה שילמוד ויעלה בסייעתא דשמיא איזה הלכה אחת בדרך חידושיו תהא מצטרפת לזווגה למקומות אחרים גם שנראים רחוקים מאוד ונותנת שמחה גשמיות בלבו יותר ויותר מאת דגנם ותירושם רבו וכאשר כל מי שלומד אפילו במעט דעה אשר חננו השי"ת לדוגמא הספר הש"ך בחו"מ או הספר בית שמואל באה"ע וכדומה וכדומה הוא יעיד עדות נאמנה שלא ידמה ולא ישוה כל תענוגי חללי דעלמא נגד העריבות והמתיקות שטועמין בטעם כעיקר דאורייתא. ומספרין כל יודעי שמו של הגאון הקדוש הרב מאפטא זי"ע בעל הספר הק' אוהב ישראל ששאלוהו ע"ז שהי' בעל בשר לפי הנראה והשיב באמונתו שהוא מתענוג שלו שיש לו מגמרא ותוספת אשרי חלקו זצ"ל ולא לבד שמלימוד הלכות יוצאין ולומדין והולכין מחיל אל חיל להלכות אחרות המפוזרות בכמה מקומות. אלא גם משיחתן הקדושים בדרך עצה טובה ובדרך זהירות והתנהגות נוצצים נוגה כל היוצא מפי קדשם ללמוד הלכות קבעות ועמוקות שכ"ז גלוי וידוע לכל:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה