אור ברסלב
ברוך השם הקדמה › כה

ברוך השם· רבי משה רוטמן

הקדמה · כה

כד

ובזה יובן מה שאמר ר' טרפון בספ"ב דאבות לא עליך המלאכה לגמור. דלכאורה קשה איך קורא ללימוד התורה בלשון מלאכה. והרי כמה פעמים בש"ס אי' תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה. עאכו"כ על חכמה עצמה דודאי איננה מלאכה. ואיך ר"ט אומר כאן על התורה לשון מלאכה. וכן במשנה הקודמת היום קצר והמלאכה מרובה. פירשו כולם שם דקאי על לימוד התורה דמרובה היא דכתיב ארוכה מארץ מדה. ומה שייך ללימוד שם מלאכה. ובהדיא אי' בפ' מקום שנהגו דף נ"ד ע"ב ובכ"מ ת"ח בטלין משום דהרואה אומר מלאכה היא דלית לי' ש"מ דת"ח נקרא בטל ממלאכה והשם בטלן שניתן לעשרה בטלנין במגילה ה' דאל"ה לא הוי כרך הוי רק דיושבין באהלה של תורה ועיין נמי בעירובין י"ג. דאמר לו לר"מ בני מה מלאכתך אמר לו לבלר אני ש"מ דאם הי' אך ת"ח לומד תורה לא הי' לו תשובה. אבל בהנ"ל מובן דכיון דכל ת"ח מחויב לכתוב מה שמחדש היא היא הנותנת שזה היא מלאכת הקודש דידהו וזה מבואר כמעט מפורש נמי בהמשנה הנ"ל ר' דוסתאי בר ר' ינאי אומר כל השוכח דבר א' ממשנתו מתחייב בנפשו. דמוקשה לכאורה. הא כח השכחה בטבע הבריאה. שהטביע הקב"ה בהאדם ששוכח. ומה יכול לעשות ומה פשע בזה. אחרי שאין בידו שלא ישכח. אבל ודאי בלי ספק דקאי על זה דכשנתחדש לו איזה דיבור חדש בד"ת. ואינו כותבו לזכרון. ע"ז קאי המשנה שפיר. ולפיכך דקדק ר' דוסתאי ואמר ממשנתו היינו מה שזכה מעצמו שתוכל להיות נקראת משנתו שלו וז"ב. ולכן שפיר מסיים יכול אפילו תקפה וכו' פי' אם כתבה ואפ"ה שכחה ע"ז ודאי אינו נענש עוד. כי אם עד שישב בטל ויסורו ממילא בלבו מחמת שלא כתבם וד"ל:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה