ברוך השם· רבי משה רוטמן
הקדמה · ז
ועוד יש להוכיח זה מדחזינן בכל שיטת הש"ס תפסו לשונם הזהב לענין הנוגע להלכות אין מספר. בדין מצות להנות ניתנו או מצות לאו להנות ניתנו דפליגי בזה רב יהודה ואביי עם רבא עיין בש"ס ר"ה כ"ח ונדרים ט"ו. ואנן פוסקין להלכה פסוקה דמצות לאו להנות ניתנו כידוע. ופירש"י בלשונו בר"ה ד' כ"ח ע"א דלא להנות ניתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו ומדדקדקו בלשונם רק לשון מצות ולא נמצא אפילו פ"א בכל התורה שבע"פ שיאמרו גם בתורה כן דתורה לא להנות ניתנה הרי בהדיא דה"ט דבאמת הנאה גדולה ושמחה גדולה לאדם בתלמוד תורה ואיך יאמרו דתורה לא להנות ניתנה רק לעול על צואריהם ניתנה. אשר החוש מכחיש זה לגמרי דאדרבה אין שמחה בעולם גדולה כלימודה ואנו מברכין בכל יום ויום הערב נא ה' א' את דברי תורתיך בפינו וכו' דהם ערבים ומתוקים בפשיטות כמו דבש וחלב תחת לשונם של הלומדם. וכן מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הרי שבודאי לא לעול על צוארינו ח"ו. וכן עוד מפורש בתורה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ומי גוי גדול אשר לו משפטים צדיקים ככל התורה וכו' וכן אמר דוד הע"ה מגיד דבריו ליעקב. חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. כי עונג וגם שמחה כזה לא זכו רק עם אלהי אברהם. וכן מפורש במשנה באבות פ"ג חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. הרי דלא לעול רק מצד חביבות ש"מ דתורה הוי הנאה: