פרק צט · אות יב
יב מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ (בראשית מט, כ), שֶׁבְּנוֹתָיו נָאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, יג): כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לג, כד): יְהִי רְצוּי אֶחָיו, בִּבְנוֹתָיו. וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, שֶׁבְּנוֹתָיו רְאוּיוֹת לְמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב א, כד): הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים. (בראשית מט, כא): נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, זוֹ בִּקְעַת גִּנּוֹסָר שֶׁהִיא מְמַהֶרֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ כָּאַיָּלָה. הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, שֶׁאַרְצוֹ מִתְבָּרֶכֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כג): נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וגו', וְהֵם מְבַכְּרִין מִפֵּרוֹתֵיהֶם לַמְּלָכִים וּמְשַׁפְּרִים דִּבְרֵיהֶם, וְאִם הָיָה בְּלִבָּן עֲלֵיהֶן הָיוּ מִתְרַצִּין לָהֶן. (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, וְכִי פֹּרָת לֵית הוּא יוֹסֵף, אֶלָּא מַהוּ בֵּן פֹּרָת, שֶׁעַל יְדֵי פָּרוֹת נִתְגַּדֵּל.