פרק צח · אות כ
כ וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ (בראשית מט, כד), זוֹ עַכְּסִילוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּמַזָּל קַשָּׁת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִי גָרַם לְךָ לְהִדָּחוֹת מִן הָאֵיתָנִים, קַשְׁיוּת שֶׁנִּתְקַשֵׁיתָ עִם אֲדוֹנָתֶךָ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָזְרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, קַשְׁיוּתוֹ. (בראשית מט, כד): וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, אָמַר יִצְחָק נִתְפַּזְּרוּ זַרְעוֹ וְיָצָא לוֹ דֶּרֶךְ צִפָּרְנָיו. (בראשית מט, כד): מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתָּנָה אִיקוֹנִין שֶׁל אָבִיו רָאָה וְצִנֵּן דָּמוֹ. רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר אִיקוֹנִין שֶׁל אִמּוֹ רָאָה וְצִנֵּן דָּמוֹ. (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן יִשְׂרָאֵל רָאָה וְצִנֵּן דָּמוֹ. מִי עָשָׂה כֵן, (בראשית מט, כה): מֵאֵל אָבִיךָ. (בראשית מט, כה): מֵעָל, זוֹ אַזְכָּרוֹת שֶׁבַּבַּעַל. (בראשית מט, כה): רֹבֶצֶת תָּחַת, זוֹ בֵּית שְׁאָן, בְּבֵית הַשְּׁרָיי. (בראשית מט, כה): בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, רַבִּי לוּלְיָאנִי בֶּן טוּרִין מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק בִּוְלַד בְּהֵמָה בֵּרְכוֹ, אָמַרְתָּ צֵא וּרְאֵה אֵיזוֹ הוּא שֶׁדַּדֶּיהָ בִּמְקוֹם רַחְמָהּ וְאִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בִּבְהֵמָה. רַבִּי אַבָּא בַּר זוּטְרָא אָמַר בּוֹא וּרְאֵה עַד הֵיכָן חִבֵּב אָבִינוּ יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לְבָרֵךְ אֶת בְּנָהּ עֲשָׂאוֹ טְפֵלָה לָהּ. בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם, יִתְבָּרְכוּן דַּדַּיָּא דְּהָכִין אוֹנִיקוּ וּמֵעַיָא דְּהָכִין אֲפִיקוּ. (בראשית מט, כו): בִּרְכֹת אָבִיךָ, עַל מְלַמְּדַי וְעַל מַעְבְּדָנַי. (בראשית מט, כו): עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם, מַה שֶּׁנִּתְאַוּוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם. (בראשית מט, כו): תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף, הָכָא אַתְּ אָמַר תִּהְיֶין, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (דברים לג, טז): תָּבוֹאתָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר תְּבוּאָתָהּ תֹּאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו, שֶׁרִחֲקוּ אוֹתוֹ אֶחָיו וְעָשׂוּ אוֹתוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָּלָאָה אַתְּ הוּא כְּלִילְהוֹן דַּאֲחוּךְ. רַבִּי לֵוִי אָמַר נָזִיר מַמָּשׁ הָיָה, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹא רָאָה אֶחָיו לֹא טָעַם טַעַם יַיִן, אַף הֵם לֹא טָעֲמוּ יַיִן עַד שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מג, לד): וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ, עִמּוֹ שָׁתוּ חוּץ מִמֶּנּוּ לֹא שָׁתוּ.