פרק צח · אות יט
יט וַיְמָרְרֻהוּ (בראשית מט, כג), בֵּן שֶׁהֵמַר לְאֶחָיו, בֵּן שֶׁהֵמֵרוּ לוֹ אֶחָיו. בֵּן שֶׁהֵמַר לַאֲדוֹנָתוֹ. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מִי יִרְבֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית מט, כג): וָרֹבּוּ. (בראשית מט, כג): וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים, אֵלּוּ בַּעֲלֵי מְחִצָּתוֹ שֶׁהִשְׁלִיכוּ עָלָיו דְּבָרִים קָשִׁים כְּחֵץ, (תהלים קכ, ד): חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, וּמָה רָאָה לְמָשְׁלָן בְּחֵץ מִכָּל כְּלֵי זַיִן, אֶלָּא כָּל כְּלֵי זַיִן מַכִּין בִּמְקוֹמָם וְזֶה מַכֶּה מֵרָחוֹק, כָּךְ הוּא לָשׁוֹן הָרָע דְּאָמוּר בְּרוֹמִי וְקָטֵיל בְּסוּרְיָא, וְלֹא כְּכָל גֶּחָלִים אֶלָּא כְּגַחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁכָּל גֶּחָלִים כָּבִים מִבִּפְנִים, אֲבָל גַּחֲלֵי רְתָמִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבֶה מִבַּחוּץ עֲדַיִן הוּא בּוֹעֵר מִבִּפְנִים, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְפַיְסוֹ וְהוּא מִתְפַּיֵּס עֲדַיִן הוּא בּוֹעֵר מִבִּפְנִים. מַעֲשֶׂה בְּרֹתֶם אֶחָד שֶׁהֵצִיתוּ בּוֹ אֶת הָאוּר וְהָיָה דּוֹלֵק שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, חֹרֶף וְקַיִּץ וָחֹרֶף.