פרק צב · אות ז
ז הֵן כֶּסֶף וגו' (בראשית מד, ח), תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה קַלִּים וַחֲמוּרִין שֶׁכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, הֵן כֶּסֶף וגו' הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, קַל וָחֹמֶר וְאֵיךְ נִגְנֹב. (שמות ו, יב): הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְקַל וָחֹמֶר (שמות ו, יב): וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה. (במדבר יב, יד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, קַל וָחֹמֶר לַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. (דברים לא, כז): הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם, קַל וָחֹמֶר (דברים לא, כז): וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי. (ירמיה יב, ה): כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, קַל וָחֹמֶר (ירמיה יב, ה): וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים. (ירמיה יב, ה): וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְקַל וָחֹמֶר (ירמיה יב, ה): וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן. (שמואל א כג, ג): הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים, וְקַל וָחֹמֶר (שמואל א כג, ג): וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה. (משלי יא, לא): הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, קַל וָחֹמֶר (משלי יא, לא): וְאַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא, (אסתר ט, יב): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וגו', וְקַל וָחֹמֶר (אסתר ט, יב): בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ. (יחזקאל טו, ה): הִנֵּה בִּהְיוֹתוֹ תָמִים לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלָאכָה, קַל וָחֹמֶר (יחזקאל טו, ה): אַף כִּי אֵשׁ אֲכָלַתְהוּ וַיֵּחָר.