פרק צב · אות ו
ו וַיְצַו לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ, הַבֹּקֶר אוֹר וגו' (בראשית מד, א ג), אָמַר רַבִּי לֵוִי עוֹבָדָא הֲוָה בִּדְרוֹמִית מִן חַד פּוּנְדָּקִי וַהֲוָה קָאֵים וְלָבֵישׁ זוּגוֹי בְּלֵילְיָא, וַאֲמַר לְהוֹן דַּהֲווֹ תַּמָּן קוּמוּ פּוּקוּ לְכוֹן דְּלִוְיָתָא אֲנָא עַבְדָא, וַהֲווֹן נָפְקִין, וְלִסְטַיָּא קָדְמִין לְהוֹן וּמְקַפְּחִין עֲלֵיהוֹן, וְעָלִין וּמְפַלְּגִין עִמֵּיהּ. חַד זְמַן אֲזַל רַבִּי מֵאִיר וְאִתְקַבֵּל תַּמָּן, קָם וּלְבַשׁ זוּגוֹי אֲמַר לֵיהּ קוּם פּוּק לָךְ דְּלִוְיָתָא אֲנָא עַבְדָא, אֲמַר לֵיהּ אִית לִי אָח וַאֲנָא יְתֵיב מַסְכֵּי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ וְאָן הוּא, אֲמַר לֵיהּ בִּכְנִישְׁתָּא. אֲמַר לֵיהּ וּמַה שְׁמֵיהּ וַאֲנָא אָזֵיל וְקָרֵי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ כִּי טוֹב. כָּל הַהוּא לֵילְיָא אֲזַל הַהוּא פּוּנְדְּקָאָה צְוַח עַל תַּרְעָא דִּכְנִישְׁתָּא כִּי טוֹב כִּי טוֹב, וְלָא הֲוָה שׁוּם בַּר נָשׁ עָנֵי לֵיהּ. בְּצַפְרָא קָם רַבִּי מֵאִיר וְשַׁוֵּי חֲמָרָא דְּיֵזֵל לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ הַהוּא פּוּנְדְּקָאָה אָן הוּא הַהוּא אָחוּךְ דַּאֲמַרְתְּ, אֲמַר לֵיהּ הָא אֲתָא לֵיהּ (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב.