פרק פז · אות י
י וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וגו' וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וגו' (בראשית לט, כא כב), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא אָמַר, שִׁמּוּשׁוֹ הָיָה עָרֵב לְרַבּוֹ, וְהָיָה יוֹצֵא וּמֵדִּיחַ אֶת הַכּוֹסוֹת, וְעוֹרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת, וּמַצִּיעַ אֶת הַמִּטּוֹת, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה עֲשַׁקְתִּיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי עוֹשַׁקְתְּךָ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים. חוֹתֶכֶת אֲנִי פַּרְנָסָה שֶׁלְּךָ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. כּוֹבַלְתְּךָ אָנִי, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. כּוֹפֶפֶת אֲנִי אֶת קוֹמָתֶךָ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): ה' זֹקֵף כְּפוּפִים. מְסַמָּא אֲנִי אֶת עֵינֶיךָ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ (תהלים קמו, ז): ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים. עַד הֵיכָן, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֲחָא אָמַר עַד שֶׁנָּתְנָה שַׁרְתּוּעַ שֶׁל בַּרְזֶל תַּחַת צַוָּארוֹ עַד שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט בָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבִּיט בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. (בראשית לט, כג): אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וגו', עַד עַכְשָׁו בִּשְׁעַת הַצָּרָה, וּמִנַּיִן אַף בִּשְׁעַת הָרְוָחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיח בְּיָדוֹ.