פרק פז · אות ה
ה וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וגו' (בראשית לט, ח), יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אָמַר בִּדְבַר מִצְוָה מְמָאֲנִין בִּדְבַר עֲבֵרָה אֵין מְמַאֲנִין, בִּדְבַר מִצְוָה מְמָאֲנִין (דברים כה, ז): מֵאֵן יְבָמִי. בִּדְבַר עֲבֵרָה אֵין מְמָאֲנִין: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר הֵן אֲדֹנִי וגו', אָמַר לָהּ לָמוּד הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת בּוֹחֵר מֵאֲהוּבֵי בֵּית אַבָּא לְעוֹלָה, לְאַבְרָהָם (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶשָׁמַע לִיךְ וְשֶׁמָּא אֶבָּחֵר לְעוֹלָה וְאֶפָּסֵל מִן הַקָּרְבָּן. דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, אָמַר לָהּ לָמוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת נִגְלֶה עַל אוֹהֲבֵי בֵּית אַבָּא בַּלַּיְלָה, אַבְרָהָם (בראשית טו, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה. יִצְחָק (בראשית כו, כד): וַיֵּרָא ה' אֵלָיו בַּלַּיְלָה הַהוּא. יַעֲקֹב (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְשֶׁמָּא יִגָּלֶה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִמְצָא אוֹתִי טָמֵא. דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, אָמַר לָהּ מִתְיָרֵא אֲנִי, וּמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל מִצְוָה קַלָּה נִצְטַוָּה וְעָבַר וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, זוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, רְאוּבֵן עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, נִטְלָה בְּכוֹרָתוֹ וְנִתְּנָה לִי, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְאֶדָּחֶה מִבְּכוֹרָתִי. דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאֲדוֹנִי, אָמְרָה לוֹ הוֹרַגְתּוֹ אָנִי. אָמַר לָהּ לֹא דַיִּי שֶׁאֶמָּנֶה בְּאַסְרָטִין שֶׁל נוֹאֲפִים, אֶלָּא בְּאַסְרָטִין שֶׁל רַצְחָנִים, וְאִם הַדָּבָר הַזֶּה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת הֵן אֲדֹנִי, הַיְדֵי לִדְקַמָּךְ [פרוש: לכי למתר לך, דהיינו בעלך]. אָמַר רַבִּי יִצְחָק חֲלֵב עִזִּים שְׁחוֹרוֹת וַחֲלֵב עִזִּים לְבָנוֹת אֶחָד הוּא. דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵה': אָמְרָה לוֹ, אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהּ (תהלים קמה, ג): גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, אָמַר רַבִּי אָבִין הִכְנִיסָה אוֹתוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמִקִּיטוֹן לְקִיטוֹן עַד שֶׁהֶעֳמִידָה אוֹתוֹ עַל מִטָּתָהּ, וְהָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהּ חֲקוּקָה לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, וְנָטְלָה סָדִין וְכִסְּתָה פָנֶיהָ, אָמַר לָהּ יָאוּת הָדֵין אַפָּה כַּסֵּי, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר לָא שְׁבַק קְרָיָא כְּלוּם, וְחָטָאתִי לַה', אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֵאלֹהִים, לֵאלֹהִים אֵינִי עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶה.