פרק פז · אות ד
ד וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו' (בראשית לט, ז), הִרְהוּרֵי דְבָרִים הָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר יוֹסֵף הִרְהֵר, אָמַר כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית אַבָּא הָיָה אַבָּא רוֹאֶה אֵיזֶה מָנָה יָפָה הָיְתָה שָׁם וְהָיָה נוֹתְנָהּ לִי וְהָיוּ אַחַי מַכְנִיסִין בִּי עַיִן רָעָה, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי כָּאן מוֹדֶה אֲנִי לְךָ שֶׁאֲנִי בִּרְוָחָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָטֶלִיס, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְגָרֶה בְּךָ אֶת הַדֹּב. דָּבָר אַחֵר, אָמַר, אַבָּא נִתְנַסָּה, זְקֵנִי נִתְנַסָּה, וַאֲנִי אֵינִי מִתְנַסֶּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מֵהֶם. רַבִּי מְנַחְמָא בְּשֵׁם רַבִּי בֵּיבַי אָמַר כָּךְ הָיָה וֶסְתָּן שֶׁל עוֹבְדֵּי כּוֹכָבִים, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם לוֹקֵחַ עֲבָדִים הָיָה הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל אִסְטְרוֹלוֹגוֹס וְאָמַר לוֹ הִנֵּה טָבָא נַחְשָׁא טָבָא, אֵין לָשׁוֹן זֶה וַתִּשָּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן אִסְטְרוֹלוֹגִין, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ד, יט): וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וגו'. וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים, לְהַלָּן (רות ג, ט): וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתֶךָ, אֲבָל זוֹ כִּבְהֵמָה וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי.