פרק פה · אות ח
ח וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה (בראשית לח, טו), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר זַבְדָא צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר עַצְמוֹ בַּאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וּבִקְרוֹבוֹתָיו שֶׁלֹא יִכָּשֵׁל בְּאַחַת מֵהֶם, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִיהוּדָה, וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וגו', לָמָּה (בראשית לח, טו): כִּי כִּסְתָה אֶת פָּנֶיהָ עַד שֶׁהִיא בְּבֵית חָמִיהָ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, לֹא הִשְׁגִּיחַ כֵּיוָן שֶׁכִּסְּתָה פָנֶיהָ, אָמַר אִלּוּ הָיְתָה זוֹנָה הָיְתָה מְכַסָּה פָנֶיהָ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָךְ שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַתַּאֲוָה, אָמַר לוֹ, יְהוּדָה, הֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ מֵהֵיכָן מְלָכִים עוֹמְדִים, מֵהֵיכָן גְּדוֹלִים עוֹמְדִים. (בראשית לח, טז): וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ, בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹא בְטוֹבָתוֹ.