פרק מד · אות ו
ו הָיָה דְּבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר (בראשית טו, א), עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת, נְבוּאָה, חָזוֹן, הֲטָפָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, צִוּוּי, מַשָּׂא, מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה. וְאֵיזוֹ הִיא קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר חָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ב): חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת. רַבָּנָן אָמְרֵי מַשָּׂא, כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח, ה): כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי. גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל אַבְרָם שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּדִבּוּר וּבֶחָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה.