פרק לט · אות טז
טז וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' (בראשית יב, ח), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלשָׁה מִזְבְּחוֹת בָּנָה, אֶחָד לִבְשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד לְקִנְיָנָהּ, וְאֶחָד שֶׁלֹא יִפְּלוּ בָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הִתְחִילוּ מַזְכִּירִים זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, כְּלוּם בָּנָה אַבְרָהָם מִזְבֵּחַ בָּעַי אֶלָּא שֶׁלֹא יִפְּלוּ בָנָיו בָּעָי. (בראשית יב, ח): וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה', מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפִי כָּל בְּרִיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקְרָא, הִתְחִיל מְגַיֵּר גֵּרִים וּלְהַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. (בראשית יב, ט): וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה, מְחַקֶּה וְהוֹלֵךְ וּמְכַוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.