פרק לט · אות טו
טו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ וגו' (בראשית יב, ו), עַד עַכְשָׁיו נִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ. (בראשית יב, ז): וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ וגו', לֹא בָּנָה מִזְבֵּחַ אֶלָּא עַל בְּשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (בראשית יב, ח): וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִקְרֵאת בֵּית אֵל, וְעַכְשָׁו הִיא נִקְרֵאת בֵּית אָוֶן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא זָכָה לְהִקָּרְאוֹת בֵּית הֶעָמָד הֲרֵי הִיא נִקְרֵאת בֵּית הֶעָמָל. תַּמָּן קָרְיִין לְפוֹעָלָא טָבָא עֲמִידָא, וּלְהַרְהוֹן שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם עֲמִילָה. (בראשית יב, ח): וַיֵּט אָהֳלֹה, אָהֳלָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁנָּטַע אֹהֶל שָׂרָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָטַע אָהֳלוֹ.