פרק י · אות ה
ה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִשְׁתַּכְלְלוּ שָׁמַיִם בְּחַמָּה וּלְבָנָה וּבְמַזָּלוֹת, וְנִשְׁתַּכְלְלָה הָאָרֶץ בְּאִילָנוֹת וּבִדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מְכוּלָלִים הָיוּ הַמַּעֲשִׂים, וְהָיוּ מוֹתְחִין וְהוֹלְכִין. וְכָל צְבָאָם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלשָׁה צְבָאִים הֵן, צָבָא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ, וְצָבָא לַתַּלְמִידִים, וְצָבָא לַיִּסּוּרִין. צָבָא לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. צָבָא לַתַּלְמִידִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, יד): כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי עַד יָקוּם חִילוּפִי. וְצָבָא לַיִּסּוּרִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ז, א): הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אֶרֶץ, וְכָל צִבְיוֹנוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, וּמַה הַנָּיָה לוֹ (איוב ז, א): וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו. נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אִם זָכָה צָבָא לוֹ, וְאִם לָאו צָבָא עָלָיו. בָּנָה בִּנְיָן, עָלָה בְּיָדוֹ, צָבָא לוֹ, נָפַל מִמֶּנּוּ וָמֵת, צָבָא עָלָיו. אָכַל פִּתּוֹ וְהַנָּיָתוֹ, צָבָא לוֹ. עָמְדָה בְּתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְחִנַּקְתּוֹ, צָבָא עָלָיו. הַרְבֵּה צְבָאִים מִנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם הַזֶּה לִתְבֹּעַ דִּקָּיוֹן שֶׁלּוֹ, הַרְבֵּה דֻּבִּים, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת, הַרְבֵּה נְחָשִׁים, הַרְבֵּה שְׂרָפִים, הַרְבֵּה עַקְרַבִּים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כִּימֵי שָׂכִיר יָמָיו.