פרק י · אות ד
ד אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא, דָּרַשׁ רַבִּי אָפֵס בְּאַנְטוֹכְיָא, אֵין לָשׁוֹן וַיְכֻלּוּ אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה וּלְשׁוֹן כְּלָיָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בִּמְדִינָה וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְדִינָה, וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָן, הִרְבָּה לָהֶן בְּדִיצָה, הִרְבָּה לָהֶן בְּהִדְיוֹכִין. לְאַחַר זְמַן הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, וּמִעֵט לָהֶן בְּדִיצָה וּמִעֵט לָהֶן בְּהִדְיוֹכִין. כָּךְ עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ הַמַּזָּלוֹת מְהַלְּכִין דֶּרֶךְ קְצָרָה וּבִמְהִירוּת, מִשֶּׁחָטָא סִבְּבָן דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּבִמְתִינוּת. יֵשׁ מַזָּל שֶׁגּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לְי"ב חֹדֶשׁ, כְּגוֹן כּוֹכָב חַמָּה. וְיֵשׁ מַזָּל שֶׁהוּא גּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁלשִׁים יוֹם, וְהִיא לְבָנָה. וְיֵשׁ מַזָּל שֶׁגּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהוּא צֶדֶק. וְיֵשׁ מַזָּל שֶׁהוּא גוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְהוּא שַׁבְּתָי. חוּץ מִן כּוֹכָב נֹגַהּ וּמַאְדִּים, שֶׁאֵין גּוֹמְרִין הִלּוּכָן אֶלָּא לְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה. (ובעי שאלה שנגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, בל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לארבע מאות ושמונים שנה, חזינא תמיהה לפיכך בעי שאלה). רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין תָּנֵי, בְּנוֹת שׁוּחַ בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁל שְׁמִטָּה נוֹהֵג קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, לְפִי שֶׁעוֹשׂוֹת פֵּרוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עָשׂוּ פֵּרוֹת בֶּן יוֹמָן. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ מַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא, מַחַץ מַכָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִרְפָּא.