קדושת האדם למקום תלויה בתקון המדות · ט. אין להמנע מלהכיר טובה גם כאשר המיטיב נוגע בדבר
וְכֵן מָצִינוּ בַּחֲזַ"ל גַּבֵּי כִּבּוּד אָב וְאֵם (קידושין לא ע"א): "בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי, וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מְצַעֵר אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, שֶׁאִלְמָלֵי דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם - צִעֲרוּנִי!"
מְבָאֵר בְּ"שִׂפְתֵי חַיִּים" (שם) שֶׁהַמְצַעֵר אָבִיו וְאִמּוֹ סוֹבֵר הֲרֵי לַהֲנָאָתָם הֵם מְכַוְּנִים כְּשֶׁהֵטִיבוּ לִי שֶׁהֲרֵי יְלָדוּנִי וּבְטֶבַע הַהוֹרִים לְהֵיטִיב לְיַלְדֵיהֶם וְזוֹ הֲנָאָתָם וְאֵין לִי לְכַבְּדָם בִּשְׁבִיל שֶׁהֵיטִיבוּ לִי. אוֹמֵר הַקָּבָּ"ה טוֹב לִי שֶׁלֹּא דַּרְתִּי עִם רָשָׁע כָּזֶה, שֶׁכֵּן רָשָׁע זֶה כָּךְ יִסְבֹּר לְגַבֵּי הַקָּבָּ"ה, מַה לִּי לְהַכִּיר טוֹבָה לְבוֹרְאִי, וַהֲלֹא הוּא בְּרָאָנִי וִיצָרָנִי, וְטוֹבָתוֹ הִיא לְקַיְּמֵנִי... הֲרֵי שֶׁשְּׁחִיתוּת מִדּוֹת כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם מְבִיאָה לִשְׁחִיתוּת הַמִּדּוֹת כְּלַפֵּי הַקָּבָּ"ה.
וְהַנָּכוֹן הוּא שֶׁיֵּשׁ לְהַכִּיר טוֹבָה לְכָל מִי שֶׁמֵּיטִיב, וְאָסוּר לָנוּ לְהַקְטִין טוֹבָתוֹ בִּשְׁבִיל סִבּוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּכְמוֹ לְמָשָׁל אָדָם שֶׁהִתְקַלְקְלָה לוֹ מְכוֹנַת כְּבִיסָה, מַזְמִין טֶכְנַאי, הֲרֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ הִיא, שֶׁבַּעַל הַמְּכוֹנָה יִתֵּן תּוֹדָה לַטֶּכְנַאי עַל תִּקּוּנוֹ, וְהַטֶּכְנַאי יִתֵּן תּוֹדָה עַל הַתַּשְׁלוּם, וְזוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ וּמִנְהָג יָפֶה שֶׁנּוֹהֲגִים בַּעֲלֵי הַנִּימוּס, נִתְבּוֹנֵן, וְאוּלַי הַנָּכוֹן שֶׁאֵין לִתֵּן תּוֹדָה זֶה לָזֶה, שֶׁכֵּן הַטֶּכְנַאי קִבֵּל תַּשְׁלוּם וְעָבַד לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ וְקִיּוּמוֹ וְעַל מַה יֵּשׁ לְהוֹדוֹת לוֹ אַחַר שֶׁקִּבֵּל שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם...?! וְכֵן אוּלַי הַנָּכוֹן שֶׁאֵין לַטֶּכְנַאי לְהוֹדוֹת לְבַעַל הַמְּכוֹנָה עַל הַתַּשְׁלוּם, שֶׁכֵּן תַּשְׁלוּם זֶה לֹא הָיָה בְּחִנָּם - שֶׁכֵּן הִרְוִיחַ מֵעַתָּה מְכוֹנָה מְתֻקֶּנֶת... אוּלָם יֵשׁ לְהוֹכִיחַ שֶׁמַּחְשָׁבָה זוֹ הִיא בְּטָעוּת יְסוֹדָהּ וְנוֹכִיחַ זֹאת מֵהַמְּצִיאוּת.
אָדָם הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב, בְּדַרְכּוֹ נִקְלָע בְּאָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ כְּלָל, נִגָּשׁ אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ תּוֹדָה אֲדוֹנִי! הַנְהָגָה זוֹ בְּוַדַּאי לְשִׁגָּעוֹן תֵּחָשֵׁב, וְאִם הַלָּה - מְקַבֵּל הַתּוֹדָה - יִשְׂמַח עַל תּוֹדָתוֹ שֶׁל נוֹתֵן הַתּוֹדָה, הֲלֹא יֵחָשֵׁב זֶה מְשֻׁגָּע כְּקוֹדְמוֹ, שֶׁכֵּן לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשֶׂה.
וַהֲרֵי בְּנִימוּס בְּנֵי אָדָם לְהוֹדוֹת לִמְתַקֵּן לִמְכוֹנַת כְּבִיסָה, אוֹ כַּאֲשֶׁר קוֹנִים אָנוּ מִצְרָכִים בַּמַּכֹּלֶת, מוֹדִים זֶה לְזֶה, וְאִם אָכֵן כִּסְבָרַת זֶה הַסּוֹבֵר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהוֹדוֹת אַחַר שֶׁכָּל אֶחָד עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל הָאִינְטֵרֶס שֶׁלּוֹ - לִמְשֻׁגָּעִים יֵחָשְׁבוּ אֵלּוּ הַנּוֹתְנִים תּוֹדָה זֶה לְזֶה, שֶׁכֵּן יִדְמוּ לְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם מֵהָרְחוֹב, וְאִם בְּכָל זֹאת רוֹאִים אָנוּ שֶׁהַדֶּרֶךְ אֶרֶץ כֵּן לִתֵּן תּוֹדָה, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת וְזֶה הַצּוֹדֵק. שֶׁכֵּן סוֹף סוֹף קִבַּלְתָּ טוֹבָה מֵחֲבֵרְךָ עָלֶיךָ לְהוֹדוֹת מִבְּלִי לְחַשְׁבֵּן חֶשְׁבּוֹנוֹת הֵיאַךְ לְהַקְטִין אֶת הַטּוֹבָה עַל מְנָת לְהִתְנַכֵּר לָהּ.