כיצד לאהוב גם את השונה והשנוא · עבודה זו - רק לאחר העמדת עצמו כנותן
כַּמּוּבָן, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, עִם רָצוֹן לְקַבֵּל וְלֹא עִם רָצוֹן לָתֵת - הַדְּבָרִים הַלָּלוּ עֲדַיִן אֵינָם נוֹגְעִים לוֹ, כִּי אִי הִתְחַבְּרוּתוֹ לְזוּלָתוֹ אֵינָהּ נוֹבַעַת כְּלָל מִטְּבָעָיו אוֹ הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל זוּלָתוֹ, אֶלָּא שֶׁהָאָדָם עַצְמוֹ שָׁקוּעַ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ, דּוֹאֵג לְעַצְמוֹ, וְלָכֵן חֲסֵרָה לוֹ סִבָּה אֲמִתִּית לְהִתְאַחֵד. הָרָצוֹן הָעַצְמִי, הַדְּאָגָה הָעַצְמִית לְעַצְמוֹ הִיא שֹׁרֶשׁ נְקֻדַּת הַחֲצִיצָה.
לְאַחַר שֶׁהָאָדָם מְסַלֵּק אֶת שֹׁרֶשׁ הַהַפְרָדָה שֶׁל הָרָצוֹן לְקַבֵּל וּמַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ כְּנוֹתֵן- הֲרֵי שֶׁהֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ כְּאָדָם מִתְאַחֵד, כְּאָדָם מִתְמַזֵּג, וְכָאן הִגַּעְנוּ לַשָּׁלָב הָאָמוּר, שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁקַּל לוֹ לְהִתְמַזֵּג אִתָּם וְיֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁהוּא מְגַלֶּה קֹשִׁי לְהִתְחַבֵּר אִתָּם.
כָּל זְמַן שֶׁרְצוֹן הָאָדָם לְקַבֵּל, הוּא לֹא יִתְאַחֵד אֲפִלּוּ עִם אָדָם אֶחָד בָּעוֹלָם. וְאִם רוֹאִים אָנוּ שֶׁהוּא מִתְאַחֵד - אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהִתְאַחֵד, אֶלָּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. הוּא מִתְאַחֵד אִתּוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, וְאַחְדוּת כָּזוֹ הִיא נִפְרָדוּת וְלֹא אַחְדוּת.
לָכֵן, בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁהַשָּׁלָב שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בּוֹ עַתָּה, שַׁיָּךְ רַק לְאַחַר שֶׁאָדָם הֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ כְּנוֹתֵן. הַעֲמָדַת עַצְמוֹ כְּנוֹתֵן מַעֲמִידָה אוֹתוֹ כְּאָדָם בַּר מִזּוּג, כְּאָדָם בַּר הִתְאַחֲדוּת. לְאַחַר שֶׁאָדָם חַי בְּמִבְנֶה שֶׁל הִתְאַחֲדוּת וְהִתְמַזְּגוּת - נִתָּן לְהַבְחִין אַבְחָנָה נוֹסֶפֶת, שֶׁיֶּשְׁנָם בְּנֵי אָדָם שֶׁקַּל לוֹ לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְמַזֵּג אִתָּם, וְיֶשְׁנָם בְּנֵי אָדָם שֶׁהַהִתְמַזְּגוּת וְהַהִתְחַבְּרוּת אִתָּם קָשָׁה עָלָיו, מִתְגַּלָּה בָּהּ הַפְרָעָה.
בַּהַפְרָעוֹת הַלָּלוּ נְנַסֶּה לְהִתְמַקֵּד, וְלִרְאוֹת כֵּיצַד נִתָּן לְסַלְּקָן.