חלק - א · מה. השונא לישראל כשונא את הבורא
כָּתַב רַשִׁ"י (בהעלותך י, לה): "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ" - אֵלּוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַשּׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל, שׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְכָתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל בְּשַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, שֶׁבְּשִׂנְאַת חֲבֵרוֹ, שׂוֹנֵא כִּבְיָכוֹל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ, וְהִנֵּה כֻּלָּנוּ בָּנִים לַה' אֱלֹקֵינוּ. וְזֶה, הַשּׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא שׂוֹנֵא אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיָּצָא מֵהֶם זֶה. וְהִנֵּה כָּל הַנְּשָׁמוֹת נֶאֱחָזוֹת בַּה' יִתְבָּרַךְ, וְצֹרֶךְ גָּבֹהַּ מֵהֶם אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְפָּאַר, וְאֵיךְ תִּשְׂנָאֵהוּ. ("דרכי שלום", עמוד לב)