חלק - א · מ. בחמר האסור של שנאת חנם
"שְׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד ג' עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים". (יומא ט:)
"...וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". (אבות ב)
רַבִּי חַיִּים וִיטָאל בְּסִפְרוֹ "שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה" (חלק ב, שער ב) בֵּאֵר אֶת חֹמֶר הָאִסּוּר שֶׁל שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת: "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, וְהִנֵּה [הוּא] שׂוֹנֵא כִּבְיָכוֹל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל שֶׁבְּרָאָם, וְהִנֵּה כֻּלָּנוּ בָּנִים לַה' אֱלֹקֵינוּ, וְשׂוֹנֵא אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיָּצָא זֶה מֵהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ בּוֹ צַדִּיקִים וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים, וְלֹא נֶחֱרַב אֶלָּא בְּשִׂנְאַת חִנָּם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשְּׁאָר עֲבֵרוֹת אֵינוֹ עוֹבֵר עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, אֲבָל שִׂנְאַת חִנָּם הִיא בַּלֵּב תָּמִיד, וּבְכָל רֶגַע עוֹבֵר בְּ'לֹא תִשְׂנָא', וּבִטֵּל מִצְוַת 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'".
הוֹסִיף עַל כָּךְ רַבֵּנוּ בַּחְיֵי בְּסִפְרוֹ "כַּד הַקֶּמַח" עֵרֶךְ שִׂנְאָה:
"שִׂנְאַת חִנָּם הִיא חֹלִי קָשֶׁה, רֹאשׁ לְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מֵבִיא אֶת הָאָדָם הַשּׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיְּדַבֵּר עָלָיו כְּזָבִים מַה שֶּׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא. וְהָרָגִיל לְדַבֵּר כְּזָבִים הוּא מִן הַכִּתּוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא, ז): "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי", וּמִן הַכְּזָבִים תְּבִיאֶנּוּ לְהַעֲלִיל עָלָיו וּלְהָעִיד עָלָיו עֵדוּת שֶׁקֶר, וְכֵן אָמַר (משלי כא, כח): "עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד", וְאָמַר (שם ו, יט): "יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר", מִתּוֹךְ שֶׁדָּאַג עַל הַצְלָחַת חֲבֵרוֹ - יַעֲלֹז בְּרָעָתוֹ.
כָּל מִי שֶׁמִּתְגַבֵּר עָלָיו הַמִּדָּה הַמְשֻׁקָּצָה הַזֹּאת, הוּא סוֹתֵר וְעוֹקֵר הָאַחֲוָה וְהָרֵעוּת הַנִּזְכָּרִים בְּפָסוּק (תהלים קכב) "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי", וְהוּא מַכְחִישׁ עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע אַבְרָהָם, לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ - אוֹחֵז דַּרְכּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו".
הַלָּקוּי בְּשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת עָלוּל לְהִכָּשֵׁל פְּעָמִים רַבּוֹת בְּעָוֹן חָמוּר מְאֹד, וְהוּא "שׂוֹנְאֵי ה'", מִשּׁוּם שֶׁיֵּרַע לוֹ בְּהַצְלָחַת שׂוֹנְאוֹ בְּעִנְיְנֵי הַמִּצְווֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ מַצְלִיחַ בְּזִכּוּיוֹ אֶת הָרַבִּים וּבַהֲפָצַת הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ בָּזֶה דִּבְרֵי רַבֵּנוּ יוֹנָה לְמַעְלָה.