אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל חלק - א › לד. על פי שתים או שלש עצות תוסר השנאה

בר לבב - אהבת ישראל

חלק - א · לד. על פי שתים או שלש עצות תוסר השנאה

לג. חרטה של שוא

א. הֲטָבָה וָחֶסֶד לְמִי שֶׁלִּבְּךָ כָּבֵד עָלָיו

עֵצָה נִפְלָאָה וּמְנֻסָּה כְּדֵי לְהָסִיר הַשִּׂנְאָה מִשּׂוֹנַאֲךָ - "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". תֵּטִיב לוֹ, סַיַּע לוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁזֶּה אֶצְלְךָ מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ וְתוֹכְךָ לֹא כְּבָרְךָ, מִכָּל מָקוֹם, הַמַּעֲשִׂים הַחִיצוֹנִיִּים שֶׁל הַהֲטָבָה יוֹצִיאוּ אֶת הַשִּׂנְאָה וְיַכְנִיסוּ אֶת הָאַהֲבָה, וְזֶה יוֹעִיל בֵּין לְאָדָם שֶׁהֵרַע לְךָ וּבֵין לְאֶחָד שֶׁסְּתָם אֵינְךָ סוֹבְלוֹ וְדָחוּי הוּא אֶצְלְךָ.

כִּי כֹּה תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ: כֵּיצַד אוּכַל עוֹד לְהַמְשִׁיךְ לִשְׂנֹאתוֹ, וַאֲנִי הֲלֹא מֵטִיב עִמּוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל עֲבוּרוֹ כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי, וְאִם כֵּן, כִּידִידִים נֶחְשַׁבְנוּ, וְהַשִּׂנְאָה תְּהַוֶּה כָּאן כִּסְתִירָה לְמַעֲשֵׂה הַחֶסֶד וְתוּסַר מִלִּבְּךָ.

ב. הַדִּבּוּר בְּפָנִים מְאִירוֹת

וְאִם זֶה אָדָם שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּךָ שֶׁתֵּטִיב לוֹ, אֵין הוּא צָרִיךְ מִמְּךָ כְּלוּם וְאֵין בַּמְּצִיאוּת אֳפָנִים שֶׁתּוּכַל לְהֵטִיב לוֹ - הִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְאַל תִּתֵּן לַשְּׁתִיקָה לְהַפְרִיד בֵּינֵיכֶם, כִּי הַשְּׁתִיקָה מְהַוָּה חָלָל וּמְמַלֵּאת מְקוֹמָהּ הַהַקְפָּדָה בַּלֵּב, וּמַחְשְׁבוֹת נָקָם וְכַעַס מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבְּךָ יוֹם וָלַיְלָה. בְּשִׂיחוֹת בְּפָנִים מְאִירוֹת מִדֵּי פַּעַם תִּרְאֶה, שֶׁפָּשׁוּט הַשִּׂנְאָה סָרָה וְהוֹלֶכֶת.

כְּלָל גָּדוֹל הוּא לֹא לְהַשְׁאִיר בַּלֵּב. דַּבֵּר יְשִׁירוֹת פָּנִים מוּל פָּנִים אֶת אֲשֶׁר יֵשׁ לְךָ בִּלְבָבְךָ עַל חֲבֵרְךָ, וְאַל תִּטְמֹן אֶת שִׂנְאָתְךָ וַחֲשָׁדְךָ וְהַקְפָּדָתְךָ בְּלִבְּךָ, כִּי אָז הִנְּךָ מְפַתֵּחַ מַחֲשָׁבוֹת הַמְּעוֹרְרוֹת לְשִׂנְאָה וְהַקְפָּדָה. וּבְכָךְ שֶׁהִנְּךָ פּוֹנֶה יְשִׁירוֹת לְלִבּוּן הַדְּבָרִים, אֲזַי יִתָּכֵן וּתְגַלֶּה שֶׁכָּל חֲשָׁדְךָ הָיָה לַשָּׁוְא, וְרַק טָחַנְתָּ מַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמְנָם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲבָל בְּכָךְ שֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ, יִתְנַצֵּל חֲבֵרְךָ עַל מַעֲשֵׂהוּ וְתָבוֹאוּ לִידֵי פִּיּוּס. וְכָאן הַשְּׁתִיקָה וְהַבּוּשָׁה הֵם שְׁלִילִיּוֹת בְּיוֹתֵר - אָסוּר לְהִתְבַּיֵּשׁ, חַיָּבִים לִפְנוֹת לְמִי שֶׁלִּבְּךָ שׂוֹנֵא לוֹ וּלְגָרֵשׁ וּלְהָסִיר אֶת הַשִּׂנְאָה. וּכְמוֹ כֵן, כַּנֶּאֱמַר לְמַעְלָה, אָדָם שֶׁטְּבָעָיו וְדֵעוֹתָיו שְׂנוּאִים עָלֶיךָ וְקָשֶׁה לְךָ לִהְיוֹת בְּקִרְבָתוֹ, אֲבָל בְּלֵית בְּרֵרָה הִנְּךָ נִפְגָּשׁ עִמּוֹ מִדֵּי יוֹם - הָעֵצָה הַיְעוּצָה: לֹא לִשְׁמֹר מֶרְחָק מִמֶּנּוּ, זֶה רַק יַגְבִּיר אֶת הַשִּׂנְאָה. לָכֵן דַּבֵּר עִמּוֹ עַל דָּא וְעַל הָא, וּבְכָךְ תּוּסַר הַשִּׂנְאָה.

ג. תְּפִלָּה

וְאִם גַּם אֵינְךָ יָכוֹל לְבַצֵּעַ אֶת שְׁתֵּי הָאוֹתוֹת הַנַּ"ל, תָּבוֹא הָאוֹת הַשְּׁלִישִׁית וְתַכְרִיעַ לְהָסִיר הַשִּׂנְאָה וּלְהַכְנִיס הָאַהֲבָה, וְהִיא הַתְּפִלָּה עַל חֲבֵרְךָ שֶׁבְּלִבְּךָ טְמוּנָה שִׂנְאָה עָלָיו, וְזֹאת תּוּכַל גַּם כַּאֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵטִיב עִמּוֹ בְּפֹעַל בְּמַעֲשֵׂה הֲטָבָה וְגַם אִם לֹא תוּכַל לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּדִבְרֵי פִּיּוּס וְכַדּוֹמֶה, כִּי דָּבָר זֶה - לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו - מִי יִמְנַע מִמְּךָ? תַּזְכִּירוֹ בַּתְּפִלָּה, וְאַל תִּמָּנַע מִכָּךְ שֶׁתְּפִלָּתְךָ עָלָיו אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, כִּי לֹא יִמְאַס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא תְּפִלָּתְךָ בִּגְלַל זֶה מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת:

א. אַתָּה מְחֻיָּב לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל - וַאֲפִלּוּ עַל שׂוֹנְאֶיךָ.

ב. הִנְּךָ עוֹשֶׂה זֹאת לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר הַשִּׂנְאָה, וְאִם כֵּן, כַּוָּנָתְךָ לְטוֹבָה.

וּבָזֶה תּוּסַר הַשִּׂנְאָה, בֶּאֱמֹר אַתָּה לְעַצְמְךָ: כֵּיצַד וְאֵיךְ אֶשְׂנְאֵהוּ וַאֲנִי מִתְפַּלֵּל עָלָיו יוֹם־יוֹם וּמַזְכִּירֵהוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה וּלְשֶׁפַע בְּבָנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי.

וּכְמוֹ כֵן נִכְלָל בְּעֵצָה שְׁלִישִׁית שֶׁל הַתְּפִלָּה, לְהִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיַּצִּילְךָ מִמִּדַּת הַשִּׂנְאָה וְהַגַּאֲוָה, וּלְהִתְחַנֵּן לוֹ שֶׁאֵינְךָ בְּעֶצֶם רוֹצֶה בָּזֶה, וּבְעַל כָּרְחֲךָ בָּאִים וּמִתְרוֹצְצִים מַחֲשָׁבוֹת אֵלֶּה בְּקִרְבְּךָ וְהִנְּךָ מְבַטְּלָם בְּבִטּוּל גָּמוּר וְשָׁלֵם, וּבַקֵּשׁ רַחֲמִים גְּדוֹלִים שֶׁיַּעֲזָרְךָ ה' לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא תַעֲלֶה שִׂנְאָתְךָ עַל אֲחֵרִים וְלֹא שִׂנְאַת אֲחֵרִים עָלֶיךָ. וְזוֹ עֵצָה נִפְלָאָה לְהָסִיר הַשִּׂנְאָה, בְּאָמְרְךָ לְעַצְמְךָ: כֵּיצַד אֶשְׂנָא וַאֲנִי מִתְחַנֵּן לְבוֹרְאִי יוֹם־יוֹם שֶׁיָּסִיר הַשִּׂנְאָה מִלִּבִּי וּמְבַקֵּשׁ סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד? אִם כֵּן, חַיָּב אֲנִי לְפָחוֹת לְהִשְׁתַּדֵּל בְּעַצְמִי קְצָת כְּדֵי שֶׁיַּעֲזֹר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַרְבֵּה.

וְזֶהוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", הַהַדְגָּשָׁה "בִּלְבָבֶךָ", כִּי כָּל הַשִּׂנְאָה - כְּשֶׁהִיא טְמוּנָה וּמְכֻסָּה בַּלֵּב, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל עֵשָׂו (בראשית כז, מא): "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". "וַיִּשְׂטֹם" פֵּרוּשׁוֹ - שֶׁשָּׂטַם אֶת הַשִּׂנְאָה בְּלִבּוֹ וְלֹא גִלָּה אוֹתָהּ אֲפִלּוּ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, כְּדֵי לֹא לְהֵרָגַע וּלְהִנָּחֵם מֵאוֹתָהּ שִׂנְאָה. וְהוּא מַה שֶׁכָּתוּב בַּהֶמְשֵׁךְ: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ... וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" - אָמַר זֹאת בְּלִבּוֹ וְלֹא בְּפִיו, לְמַעַן תִשָּׁאֵר הַשִּׂנְאָה וְהַנָּקָם בִּמְלֹא תָּקְפָּם וְלֹא יִצְטַנְּנוּ אֶצְלוֹ, לָכֵן שְׂטָמָן בְּלִבּוֹ. כִּי הַשִּׂנְאָה, כְּשֶׁהִיא טְמוּנָה וּמְכֻסָּה, הִיא קָשָׁה וַחֲזָקָה מְאֹד. וְאַל תַּקְשֶׁה עַל דְּבָרֵינוּ מֵהַפָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁכָּתוּב: "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדוֹל", שֶׁמַּשְׁמָע מִכָּאן שֶׁעֵשָׂו הוֹצִיא אֶת שִׂנְאָתוֹ בְּדִבּוּרוֹ הַחוּצָה. זֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י עַל "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו וְכוּ'" - בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מַה שֶּׁעֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ. אִם כֵּן, מְפֹרָשׁ בְּרַשִׁ"י, שֶׁעֵשָׂו לֹא הוֹצִיא אֶת הַשִּׂנְאָה מִלִּבּוֹ לִשְׂפָתוֹ, אֶלָּא הָיָה הַכֹּל טָמוּן בְּהִרְהוּר לִבּוֹ.

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה