אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל חלק - א › לג. חרטה של שוא

בר לבב - אהבת ישראל

חלק - א · לג. חרטה של שוא

לב. חלי החשדנות

'חֲבָל! לָמָּה לֹא עָלָה לִי בָּרֹאשׁ לְהַחֲזִיר לוֹ בִּשְׁעַת הַמְּרִיבָה מִשְׁפָּט כָּזֶה שֶׁהוּא הָיָה מִתְפּוֹצֵץ מִמֶּנּוּ?!'

'אוֹי חֲבָל! לָמָּה נָתַתִּי לוֹ לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא צוֹדֵק? אֵיךְ לֹא עָלָה לִי בָּרֹאשׁ לַעֲנוֹת תְּשׁוּבָה כָּזֹאת וּבְכָךְ הָיִיתִי מַשְׁתִּיק אוֹתוֹ וּמוֹרִיד לוֹ אֶת כָּל גַּאֲוָתוֹ?'

'חֲבָל, חֲבָל! עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי!'

אֵלּוּ הֵם חַיֵּי הַיּוֹם־יוֹם שֶׁלָּנוּ. מִתְהַלְּכִים בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁטּוֹחֲנִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בָּהֶם, וְכָל יְסוֹדָם שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ בָּנוּי עַל "תַּאֲוַת הַנִּצּוּחַ" שֶׁלֹּא תוֹעִיל וְלֹא תִתֵּן כְּלוּם.

לָמָּה זוֹ לֹא הַרְגָּשָׁה יוֹתֵר טוֹבָה כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הַ"בּוּם", וְהוּא שֶׁנָּתַן אֶת הַ"בּוּם" - הוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: 'הַאִם עָשִׂיתִי טוֹב? פָּגַעְתִּי וְזִלְזַלְתִּי בַּחֲבֵרִי - מַה הִרְוַחְתִּי? הֶעֱלַבְתִּי אוֹתוֹ, נִצַּחְתִּי אוֹתוֹ, הִשְׁאַרְתִּי אוֹתוֹ פְּעוּר פֶּה, אוּלָם מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לִי מִכָּךְ?' וְחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ כֵּיצַד לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת אוֹתְךָ.

חֲשֹׁב אַתָּה!

וְכִי יוֹתֵר טוֹב הָיָה לְהֵפֶךְ - שֶׁאֲנִי הָיִיתִי הַמַּעֲלִיב וְהוּא הַנֶּעֱלָב, וַאֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּט כֵּיצַד לְפַיֵּס אֶת הַנֶּעֱלָב? הֲלֹא עָדִיף לְהַשְׁאִיר אֶת הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ לַחֲבֵרִי בִּמְקוֹם לְעַצְמִי.

וְעוֹד - מַה יֵּשׁ לְךָ לְהִתְמַלֵּא שִׂנְאָה מִכָּךְ? וְכִי יֵשׁ מַה לְקַנֵּא בְּאָדָם חֲסַר מִדּוֹת, וּבִפְרָט אָדָם הַמֻּשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו? אִם כֵּן, תּוֹדֶה לַה' שֶׁזָּכִיתָ לִהְיוֹת מֵהַנֶּעֱלָבִים וְלֹא מֵהָעוֹלְבִים, וְלֹא שָׂם חֶלְקְךָ בֵּין אֵלֶּה אֲשֶׁר לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ וְחֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. וַהֲלֹא בָּזֶה שֶׁהִנְּךָ מִתְחָרֵט עַל מֶחְדָּלְךָ לִהְיוֹת מְנַצֵּחַ, שֶׁבְּכָךְ הִתְאַפְשֵׁר לוֹ לִהְיוֹת הַמְנַצֵּחַ, הֲרֵי וּכְאִלּוּ הִנְּךָ מְקַנֵּא כָּרֶגַע בְּמַעֲמָדוֹ כִּמְנַצֵּחַ, הַשּׁוֹנֶה מִמַּעֲמָדְךָ כִּמְנֻצָּח. עַל זֶה לְקַנֵּא?! וַהֲלֹא דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה". אַדְּרַבָּה, תִּתְמַלֵּא רַחֲמִים וְחֶמְלָה עַל אוֹתוֹ מִסְכֵּן שֶׁלֹּא זָכָה לְתַקֵּן אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, וּבִמְקוֹם לְהִתְמַלֵּא קִנְאָה וְשִׂנְאָה וּלְהִצְטַעֵר עַל שֶׁמַּעֲמָדְךָ לְהֵפֶךְ מִמֶּנּוּ וּלְהִתְאַוּוֹת לִהְיוֹת מְנַצֵּחַ מַעֲלִיב פּוֹגֵעַ - תְּהֵא מְאֻשָּׁר לִהְיוֹת מְנֻצָּח נֶעֱלָב וְעָנָו.

וּכְמוֹ כֵן, כַּאֲשֶׁר נִזַּקְתָּ עַל יְדֵי אָדָם מְסֻיָּם, נֶעֱשַׁקְתָּ בִּשְׂכָרְךָ עַל יְדֵי מִי שֶׁשָּׂכַר אוֹתְךָ לִמְלָאכָה מְסֻיֶּמֶת, נִגְזַלְתָּ וְנִתְרַמֵּיתָ עַל יְדֵי רַמַּאי וְנוֹכֵל, וַאֲפִלּוּ פֻּטַּרְתָּ מֵעֲבוֹדָתְךָ שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק, וְנִרְאֶה לְךָ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָךְ כְּמִדַּת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה;

בִּמְקוֹם לְהַכְנִיס הַשִּׂנְאָה, תַּחְשֹׁב וְתִתְבּוֹנֵן עַד כַּמָּה צָרִיךְ אַתָּה לְהוֹדוֹת לַה' שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקְךָ בֵּין פּוֹשְׁעִים אֵלּוּ, שֶׁהַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר הוּא לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, כִּי הֲלֹא הֵמָּה אֲנָשִׁים שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים. וְכִי בְּכָךְ שֶׁגּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים הֵמָּה אֶת הַבְּרִיּוֹת נֶהֱנִים הֵם מִכָּךְ? וְכִי יֵשׁ בְּכַסְפָּם בְּרָכָה? וַהֲלֹא כָּל כַּסְפָּם נֶאֱבָד מֵהֶם וְאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסָם. מַרְוִיחִים כִּבְיָכוֹל מִכָּאן - וּמְאַבְּדִים אֶת כָּל מָמוֹנָם מִסִּבּוֹת אֲחֵרוֹת. וְכִי בְּכֶסֶף גָּזוּל וְעָשׁוּק יֵהָנוּ בּוֹ? הֲלֹא רַק צָרוֹת יִהְיוּ לָהֶם מִזֶּה, וְאִם כֵּן, מַה יֵּשׁ לְקַנֵּא בְּאֶחָד כָּזֶה? וְאִם אֵין מַה לְּקַנֵּא בּוֹ - אֵין גַּם עַל מַה לִּשְׂנֹאתוֹ, אַחַר שֶׁאֵין מִסְכֵּן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. כָּאן הַמָּקוֹם רַק לְהִתְמַלֵּא עָלָיו בְּרַחֲמִים וּבִתְפִלָּה שֶׁה' יַחֲזִירֶנּוּ לְדֶרֶךְ הַטּוֹב בִּמְקוֹם לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב בְּשִׂנְאָה וּנְקָמָה, וּלְהַשְׁאִיר אֶת הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּלְקַבֵּל בְּאַהֲבָה דִּין שָׁמַיִם. כִּי אֵין סָפֵק כִּי אִם זֶה לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְךָ לֹא הָיִיתָ נֶעֱנַשׁ, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ אֶחָד שֶׁהִזִּיק לְךָ, הוּא חַיָּב בִּידֵי שָׁמַיִם, וְגִלְגְּלוּ חוֹבָה עַל יָדוֹ שֶׁהוּא יְהֵא הַשָּׁלִיחַ לְהָרַע לְךָ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל אַתָּה - אֶת שֶׁלְּךָ הָיִיתָ צָרִיךְ לְקַבֵּל, אִם לֹא עַל יָדוֹ - עַל יְדֵי מִישֶׁהוּ אַחֵר אוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר אוּלַי אַף יוֹתֵר עָגוּם, כְּגוֹן עַל יְדֵי חֹלִי אוֹ צַעַר אַחֵר שֶׁהֵמִירוּ לְךָ אוֹתוֹ בְּצַעַר זֶה שֶׁצִּעַרְךָ חֲבֵרְךָ. לָכֵן, קַח זֹאת לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתֶיךָ, וְתֵן תּוֹדָה לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ שֶׁהִנְּךָ מֵהַחוֹטְפִים וְלֹא מֵהַמַּחְטִיפִים, וְלָמָּה, אִם כֵּן, לְךָ לְהִתְחָרֵט עַל שֶׁנִּבְצַר מִמְּךָ לִנְקֹם וּלְהָשִׁיב מִלְחָמָה שַׁעְרָה? לְהֵפֶךְ - שְׂמַח עַל הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לְךָ לְקַיֵּם מִצְוַת "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", שֶׁהִנֵּה לְפָנֶיךָ אֶפְשָׁרוּת נְקִימָה וּנְטִירָה וְאֵינְךָ עוֹשֶׂה זֹאת.

כִּי תָּבִין, אִם אַתָּה מִתְחָרֵט עַל שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לִקֹּם, זֶה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מִתְחָרֵט עַל שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְבַצֵּעַ גְּזֵלַת מָמוֹן שֶׁל מִישֶׁהוּ וּגְנֵבָתוֹ, אוֹ עַל שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְבַצֵּעַ חִלּוּל שַׁבָּת אוֹ אֲכִילַת נְבֵלָה וּטְרֵפָה. זֶהוּ בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר - זֶה אִסּוּר וְזֶה אִסּוּר. וְכִי אַתָּה מִתְחָרֵט עַל דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלֶּה? וַדַּאי לֹא! אֶלָּא הִנְּךָ מוֹדֶה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהִרְחִיקְךָ מִמַּעֲשִׂים מְגֻנִּים אֵלּוּ, וּכְמוֹ כֵן בָּזֶה תּוֹדֶה לַה' שֶׁאֵינְךָ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר "שֶׁבַע תּוֹעָבוֹת בְּלִבָּם" לִשְׂנֹא וְלִקֹּם וְלִבָּם רָע עַל הַבְּרִיּוֹת.

וּזְכֹר מִלּוֹתָיו הַנֶּחְמָדוֹת שֶׁל הַ"חֲזוֹן אִישׁ":

"כְּשֵׁם שֶׁאֵין רָאוּי לְחָכָם לִכְעֹס וְלִנְקֹם בִּמְרֵעוֹ שֶׁהֵרַע לוֹ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חוֹלֶה בְּנַפְשׁוֹ - כֵּן אֵין רָאוּי לִנְקֹם וְלִשְׂנֹא אֶת הַמֵּרֵעַ לוֹ מִתּוֹךְ חֹלִי שֶׁחוֹלֶה הוּא בְּנַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת."

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה