אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל חלק - א › ל. הרגשת קפוח עדתי בנושאים מסימים

בר לבב - אהבת ישראל

חלק - א · ל. הרגשת קפוח עדתי בנושאים מסימים

כט. רד גם אתה לדעתו של השני

פַּעַם נִשְׁאַלְתִּי עַל יְדֵי פְּלוֹנִי, כֵּיצַד נוֹהֲגִים בְּמִקְרֶה שֶׁקָּרָהוּ. וְכָךְ הוּא סִפֵּר: עָבַרְתִּי לְדִירָה חֲדָשָׁה. כְּדַיָּר חָדָשׁ הִתְקַבַּלְתִּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עַל יְדֵי הַשְּׁכֵנִים, וְנַעֲנֵיתִי לָהֶם כְּמוֹ כֵן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אוּלָם יוֹצֵא דֹפֶן הָיָה אַחַד הַשְּׁכֵנִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה מָּצָא בִּי וּמַה הִפְרִיעַ לוֹ לִהְיוֹתִי שְׁכֵנוֹ. הוּא, אָמְנָם, לֹא מֵהָעֵדָה שֶׁלִּי. נִכָּר עָלָיו הֱיוֹתוֹ מַרְגִּישׁ עֶלְיוֹנוּת עָלַי, הֵן מִצַּד הֱיוֹתוֹ מַחֲשִׁיב אֶת עֲדָתוֹ לִמְעֻלָּה וַחֲשׁוּבָה מֵעֲדָתִי, וְגַם הָיְתָה לוֹ עֲבוֹדָה מְכֻבֶּדֶת. וַאֲנִי לֹא מַגְזִים - נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא רַק שֶׁהָיָה חָפֵץ שֶׁלֹּא אֶהְיֶה שְׁכֵנוֹ, אֶלָּא גַּם נָהַג בִּי כְּאָדָם שֶׁלְּדַעְתּוֹ מְיֻתָּר לְגַמְרֵי בַּבְּרִיאָה. הָיִיתִי מְקַדֵּם פָּנָיו בַּאֲמִירַת שָׁלוֹם וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהוּא הָיָה מַפְנֶה פָּנָיו בְּעַזּוּת פָּנִים כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. בַּתְּחִלָּה, מִסְפַּר פְּעָמִים הָיִיתִי כְּאִלּוּ מִתְעַלֵּם מִתּוֹפָעָה זוֹ וּמְנַסֶּה שׁוּב לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם בְּהֶאָרַת פָּנִים, בֹּקֶר טוֹב, שַׁבַּת שָׁלוֹם, וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ - מַפְנֶה גַּבּוֹ אֵלַי וְאֵינוֹ רוֹאֶה לְהַחֲשִׁיבֵנִי כְּאָדָם לְהָשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם.

הֶחְלַטְתִּי יוֹם אֶחָד לִשְׁאֹל אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ, אוּלַי תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרִים יוּסַר אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ עָלַי. תְּגוּבָתוֹ אֵלַי הָיְתָה בְּפָנִים חֲמוּרוֹת סֵבֶר, כִּמְעַט וְלֹא הִבִּיט בְּפָנַי, פָּשׁוּט הוּא לֹא יָכוֹל, סָלַד מִמֶּנִּי, וּבְקֹצֶר רוּחַ צִפָּה כְּבָר שֶׁאֲסַיֵּם אֶת דְּבָרַי וַ"אֲשַׁחְרְרוֹ" מֵהַמַּאֲסָר הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְלַע אֵלָיו.

וּבְכֵן, נִשְׁאַלְתִּי, מָה עוֹשִׂים בְּמִקְרֶה כָּזֶה שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם.

וְכָךְ עָנִיתִי לוֹ, בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא:

רֵאשִׁית, אַל תִּשְׁכַּח לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמְךָ, שֶׁהֲרֵי לוּ הָיוּ מְסַפְּרִים לְךָ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אָדָם זֶה כְּלַפֵּי אָדָם זָר לְךָ, הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיִיתָ כּוֹעֵס וּמַקְפִּיד, וְרַק כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר נוֹהֵג כְּלַפֶּיךָ הִנְּךָ רוֹתֵחַ, וַהֲרֵי שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא לִכְבוֹדְךָ וְלֹא עַל עֶצֶם הִתְנַהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל אוֹתוֹ הַלָּקוּי בְּשִׂנְאַת חִנָּם.

וְשֵׁנִית, אַתָּה חַיָּב לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ, כִּי לְפִי מַה שֶּׁאַתָּה מֵבִין וְרוֹאֶה, הֲרֵי הוּא כְּאָדָם מֻשְׁחָת בְּיוֹתֵר, אִם כֵּן, תִּשְׂמַח שֶׁאֵינְךָ מֻשְׁחָת כָּמוֹהוּ, וְתוֹדֶה לַה' שֶׁבָּרוּךְ ה' הִצִּילְךָ מִלָּרֶדֶת לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית עַד כְּדֵי מִדּוֹת מֻשְׁחָתוֹת כָּאֵלֶּה, וְתִשְׂמַח וְתָגִיל שֶׁעוֹשִׂים זֹאת לְךָ וְלֹא אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת לַאֲחֵרִים, כִּי כְּדַאי תָּמִיד לִהְיוֹת מֵהַנִּפְגָּעִים וְלֹא מֵהַפּוֹגְעִים.

וּשְׁלִישִׁית, מַה יֵּשׁ לִכְעֹס עַל אֶחָד כָּזֶה? אִם אָכֵן בֶּאֱמֶת נַנִּיחַ שֶׁהוּא מֻשְׁחָת בְּמַהוּתוֹ - אִם כֵּן, רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה עָלָיו. וְכִי אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה סוֹבֵל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?! הוּא סוֹבֵל יוֹתֵר מִמְּךָ! אָדָם כָּזֶה - חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, שֶׁהֲרֵי חֲזַ"ל אוֹמְרִים כִּי שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. אָדָם כָּזֶה הַלָּקוּי בְּשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מִתּוֹךְ סִבָּה גִּזְעָנִית, עֲדָתִית, צֶבַע עוֹר וְכַדּוֹמֶה - מָלֵא לִבּוֹ בְּשִׂנְאָה וָכַעַס, מוֹרֵד הוּא בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מוֹאֵס הוּא בִּיצִירוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא, וּמַה יֵּשׁ לִכְעֹס עָלָיו אַחַר שֶׁבֵּין פּוֹשְׁעִים נִמְנֶה?! אַתָּה תַּמְשִׁיךְ בְּשֶׁלְּךָ - בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם, וַעֲשֵׂה זֹאת לְמַעַן צִוּוּי הַתּוֹרָה לִרְדֹּף שָׁלוֹם, וְכָאן פֵּרוּשׁ "לִרְדֹּף שָׁלוֹם" יָצָא יָפֶה, כִּי "לִרְדֹּף" מַשְׁמָע אַחַר מִי שֶׁבּוֹרֵחַ, וְאִם כֵּן, כָּאן נִזְדַּמֵּן לְךָ מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מֵהַשָּׁלוֹם וְאַתָּה רוֹדֵף אַחֲרָיו לְשָׁלוֹם.

וְעוֹד תִּתְבּוֹנֵן -

וְכִי הוּא מַחְלִיט מִי מְיֻתָּר בַּבְּרִיאָה?! אִם אַתָּה רָצוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְמַלֵּא תַּפְקִידְךָ וְיֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נַחַת מִמְּךָ - מַה יֵּשׁ לְךָ לְהִתְחַשֵּׁב בְּבֶן תְּמוּתָה שֶׁלֹּא מְרֻצֶּה מִמְּךָ וּלְדַעְתּוֹ הַנִּפְסֶדֶת אַתָּה מְיֻתָּר?! וְאִם בִּמְקוֹם לְהַקְפִּיד עָלָיו תָּשִׂים לֵב עַל עַצְמְךָ וְתַקְפִּיד עַל עַצְמְךָ לִהְיוֹת רָצוּי לִפְנֵי ה' - תַּרְוִיחַ יוֹתֵר.

וְאוּלַי גַּם אֶפְשָׁר לָדוּן אָדָם כָּזֶה לְכַף זְכוּת, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה הוּא סָבַל וְנִכְוָה כְּבָר מִבְּנֵי אָדָם שׁוֹנִים, וְהוּא בְּדִמְיוֹנוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ כְּטִפּוּס כְּמוֹתָם, וּמִשּׁוּם מָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁאַתָּה כַּיּוֹצֵא בָהֶם. וְאִם כֵּן, יִתָּכֵן שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנִּכְוָה מִנְּחָשִׁים - מְפַחֵד אַף מֵחֲבָלִים, וְנִדְמֶה לוֹ בְּשִׁפּוּט רְאִיָּה רִאשׁוֹנִית שֶׁהִנְּךָ לְגַבָּיו בֶּן אָדָם שְׁלִילִי, וּבְוַדַּאי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, כְּשֶׁיַּכִּיר אוֹתְךָ יוֹתֵר וְיִרְאֶה שֶׁאָכֵן הוּא טָעָה, לְלֹא סָפֵק שֶׁהוּא יְשַׁנֶּה אֶת יַחֲסוֹ כְּלַפֶּיךָ. כִּי, בְּעֶצֶם, קָשֶׁה וְנָדִיר מְאֹד לִמְצֹא אָדָם שׂוֹנֵא חִנָּם לְגַמְרֵי לְלֹא סִבָּה, וּבִפְרָט כְּשֶׁצַּד אֶחָד נוֹתֵן יַחַס יָפֶה - אֵין סִבָּה שֶׁיְּקַבֵּל יַחַס עוֹיֵן לְחִנָּם. לָכֵן, וַדַּאי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִשְׁתַּנֶּה הַיַּחַס. וְלָכֵן, הִצַּעְתִּי לוֹ, שֶׁיִּתְעַלֵּם מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שָׁכֵן, וְיַמְשִׁיךְ בַּאֲמִירַת שָׁלוֹם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

וְאָכֵן, אוֹתוֹ אָדָם שָׁמַע לִי, וּלְאַחַר תְּקוּפָה סִפֵּר לִי שֶׁמַּמָּשׁ כִּדְבָרַי כֵּן הָיָה. לְאַחַר תְּקוּפָה אֵרְעָה שִׂמְחָה בְּבֵיתוֹ, וּלְלֹא הַזְמָנָה הִנֵּה הוֹפִיעַ הַשָּׁכֵן, שֶׁחֲשָׁבוֹ לְשׂוֹנְאוֹ, וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכַּת מַזָּל טוֹב. וְאָמַר לִי שׁוֹאֵל הַשְּׁאֵלָה, שֶׁהוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁאוֹתוֹ שָׁכֵן יֵרֵד לְבֵיתוֹ לְלֹא הַזְמָנָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתוֹ.

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה